השנה שחלפה הייתה שנה טובה לחובבי קפה ספיישלטי בתל אביב, עם בתי קפה חדשים שנפתחו מנמל יפו ועד פארק הירקון • המכנה המשותף לכולם: נגישות ופנייה לקהל הרחב – בפולים, במחירים ובמשקאות • סיכום השנה של סצנת הקפה בתל אביב
סצנת הקפה בתל אביב מתפתחת ומתעדכנת באופן מתמיד, ובאופן טבעי מקדימה את שאר הארץ ומובילה את השוק. התעשייה המקומית מייבאת כמובן טרנדים ומגמות מהעולם הגדול, אבל בסופו של דבר אנחנו לא אוסטרלים, לא סקנדינבים, לא אמריקאים ובטח שלא בריטים – והעיר ממשיכה בחיפושים בדרך ליצירת תרבות קפה ספיישלטי מקומית, שתואמת להעדפות ולטעם של חובבי הקפה הישראליים.
חגי תשרי הם זמן לסיכום השנה שחלפה – לא אנחנו קבענו, אלה חוקי הפורמט – ואם נתעלם לרגע מהמלחמה שמשתוללת, בכל זאת אנחנו בענייני אסקפיזם, הייתה שנה טובה לחובבי הספיישלטי בתל אביב, עם בתי קפה חדשים שנפתחו בחלקים שונים של העיר, מנמל יפו עד הצפון הישן.
זו הייתה שנה של נגישות. אם בוחנים את בתי הקפה שנפתחו, אפשר למצוא מכנה משותף ביניהם; לכולם הייתה חשובה הנגישות של תרבות הספיישלטי, בניסיון להרחיב אותה למעגלים חדשים ולהכניס אותה למיינסטרים. בואו נראה כמה דוגמאות:
קודם כל, בתי הקפה שנפתחים מבינים שהקהל הישראלי – גם הרחב וגם הרבה מחובבי הספיישלטי – עדיין לא בשל לקפה חמוץ, והם משכילים להציע כמה מטחנות עם אפשרויות לבחירה, לפחות אחת מהן עם תערובת בסגנון יותר מסורתי או קפה חד-זני בלי חמיצות. למשל, D298 בדיזנגוף מציעים קפה ברזילאי עם טעמים קלאסיים לצד שני זנים בהירים יותר; אדא לוינסקי מציבים שתי מטחנות עם תערובות הבית, אחת מהן אפילו עם 20% רובוסטה; וגם תערובת הבית של קפה בלו ביפו היא תערובת "שוקולדית ומרירה במידה".
אפילו Nomena באלנבי, שהוכתר כדבר הבא בסצנת הספיישלטי בעיר, הבטיחו להציע תמיד לפחות שני זנים, אחד מודרני חמצמץ לצד זן עם טעמים יותר קלאסיים, והצהירו שהם מתכוונים להיות נגישים גם מבחינת המחיר, "שבחלק מבתי הקלייה כאן נהיה גבוה מדי לטעמנו", וואלה צודקים; גם קפה נחמני על שדרות רוטשילד מציע תפריט עם מחירים שקשה למצוא, בגלל שהם לא פועלים למטרות רווח.
עוד צד להנגשת הספיישלטי מתבטא בתפריט המשקאות. אם בעבר מקומות של קפה ספיישלטי השתדלו להציע חליטות פילטר, זה כבר לא מובן מאליו – יש מקומות שהבינו שתל אביב היא עיר של אמריקנו וויתרו מראש על הפילטרים, כמו Cups ביהודה הלוי או קפה אלג'יר החדש בכיכר ביאליק. אפילו בר היין בוסר, שהפעיל פופ-אפ של פילטרים בלבד, הבין את העניין ואחרי כמה חודשים הביא גם מכונת אספרסו, כפי שמתבקש.
דוגמה הפוכה ועצובה יותר ראינו בתחילת החודש, כש-HOC סגרו את בית הקפה הגדול בפלורנטין. הוק פלורנטין, סניף הדגל של הוק, היה הסמן הימני של תרבות הספיישלטי בעיר, מבחינת מגוון הפולים והעיבודים, הקליות, המיכשוּר, תפריט המשקאות – וכן, גם המחירים, שלצד החמיצות של הקפה היו נושא לרוב הביקורות של לקוחות על המקום. אז יכול להיות שלצד המלחמה והגיוס למילואים, שתרמו כמובן לפגיעה הכלכלית בבית הקפה, הייתה בעיה מסוימת מבחינת הנגישות לקהל. ויש שיגידו שהם פשוט הקדימו את זמנם.
- מפה עדכנית של קפה ספיישלטי בתל אביב עכשיו במכירה מוקדמת
- לחיי יצירת שיח קפה: למה אירוע טעימות של קפה זוכה פרסים העלה לי חיוך
המגמה הזו, של נגישות לקהלים חדשים וכניסת הספיישלטי למיינסטרים, טובה לכולנו. יותר לקוחות נחשפים לקפה ספיישלטי שהם יכולים לאהוב, מה שמגדיל את הביקוש ומעודד תחרות, שבתורה מובילה להורדת המחירים ולהגדלת המגוון. ומי יודע, אולי עם החשיפה לקפה ספיישלטי, גם אם בגרסתו הישראלית הנגישה, תרבות הקפה המקומית תמשיך להתפתח באבולוציה איטית, ויכול להיות שבעתיד חמיצות כבר לא תהיה מילה כל כך גסה.
