איתי שקד והבויפרנד יצאו לטיול בטביליסי בירת גאורגיה, מהר מאוד גילו את זוועות חדר האוכל של המלון – ויצאו לחפש את בתי הקפה השווים בסביבה • איפה מגישים רק קפה פילטר אבל מעולה, המקבילה של קפולסקי שמגישה קפה מוקפד, ואיפה יש פולים שחייבים להביא הביתה • סיפורי קפה
הפתיחה:
הנסיעה לטביליסי באה בדיוק בזמן. גם מבחינת הברייק מעומס העבודה, גם בזה שלי ולבויפרנד היו ימי הולדת באותו זמן, וגם, התאריכים שהסתדרו התלבשו בדיוק על תקופת החגים. בנוסף, שמענו רק דברים טובים על העיר טביליסי, על הגאורגים הנחמדים ועל האוכל המצוין. הבויפרנד העלה פוסט בפייסבוש שאנחנו נוסעים לממלכת החינקלי, ומיד קיבל פיצוץ של המלצות מכל הסוגים: מלונות, מוזיאונים, מסעדות ובתי קפה, וכמובן, יעדים לטיולים בטבע הגאורגי המטורף שמחוץ לעיר. לא החלטנו על שום דבר מלבד להגיע לטביליסי ולזרום.
הנסיעה:
הנחיתה הייתה קשה. לאחר טיסה לילית מייגעת הגענו באישון לילה למלון בוטיק בלב טביליסי, שזרח בעלטה כמו חור בקצה העולם. הלומים מהנידחות אך אופטימיים לגבי ההמשך, נרשמנו בקבלה ועלינו לחדר, שהיה חמוד, סידרנו את המזוודות בארונות ובמקלחת, ונפלנו גמורים מעייפות. בבוקר, בחדר האוכל הקטן והמעוצב, חיכתה לנו קבלת פנים גאורגית אמיתית – בפינה ישבה אישה שנראתה כמו השחקנית האיטלקייה אנה מניאני, רק עם סנטר מחודד כמו של קוונטין טרנטינו, ובווליום גבוה ניגנה על פסנתר חשמלי. היא ממש פירקה את המכשיר בסולמות וסטנדרטים של ריצ'רד קליידרמן, והוסיפה "תרבות" לארוחת הבוקר התמימה. זה היה נורא. גם האוכל היה, בואו נגיד, לא משהו. הבנו שאת ארוחת הבוקר נאלץ לאכול כל יום בחוץ, בבית קפה כלשהו, היכנשהו כאן בשכונה הצמודה.
ההרפתקה מתחילה:
למזלנו, לאור יום גילינו שבית המלון הוא מבנה מרשים הממוקם טיפה מחוץ לעיר העתיקה, באזור סופר מרכזי. במרחק של כמה צעדים מצידו השני, זרחה בשמש כיכר קטנה, שממנה יצאו כמה רחובות עם מגוון של בתי קפה ומסעדות מכל הסוגים. היו שם גם סניף ענק של קרפור, קניון עירוני חמוד ופארק.
- חיפשׂתי את הקפה היווני מספר 1 באתוּנה. לא מצאתי
- גוגן וקפה מטהיטי: אומנות, ג'ונגלים וקפה של סבתא במושב
אלה בתי הקפה שהכי אהבנו:
לא נכנסנו לכל המקומות, ובאלה שאהבנו ביקרנו כמה פעמים לאורך החופשה, ואלו הם:
Santino: קפה איטלקי סטייליסטי בסגנון אייטיז קיצוני, ממש קפולסקי בגן עדן, עם עשרות סוגים של משקאות קפה מכל העולם, מנות ביסטרו מטורפות וקינוחים מוקצפים מכל הסוגים והצבעים. בבקרים שאכלנו שם דייסת שיבולת שועל מתוקה עם בננה וקינמון, התנגנה במקום מוסיקת פופ איטלקית, והיה מושלם. כל פעם לקחתי קפה בסגנון אחר – פור אובר, קולד ברו, סיפון – אתיופיה, קוסטה ריקה, הונדורס – ותמיד היה מוצלח וטעים. הסאנטינו היה המקום עם הקפה הכי מוקפד שטעמנו בטביליסי.
Forest Hut ("בקתה ביער"): קפה של לסביות קוּליות, קטנטן ומעושן עם קפה בכל הסגנונות, תה בתפזורת ותערובת חד-זנית לפילטר, שונה בכל יום. תערובת הבית, כפי שהסכימו לשתף, הייתה "אספרסו איטלקי". היו גם עוגות ביתיות ודברי מאפה מוקרמים שווים ביותר, כמו קינוחי מרנג מוקצפים עם דובדבנים. בחוץ ישבו כל היום חבר'ה חמודים שדיברו באוקראינית.
BNKR: מקום אלטרנטיבי, גל שלישי, לקפה ספיישלטי, אשר שוכן בשלושה חללים קטנטנים בסמטה צדדית עם קירות מבטון תעשייתי, כריות יפניות בלאונג' וכמה חתולים. מגישים שם אך ורק קפה בפילטר, אבל מכל הסוגים, בפולים חד-זניים מכל העולם, לבחירה. שתיתי V60 מקניה, שהיה מצוין. בניגוד לקונספט ולווייב העכשווי של המקום, הזילניאלז שעבדו בקפה לא ידעו מילה באנגלית.
Coffeester: חנות מתוקה של קפה במשקל עם פולי קפה ותערובות מכל העולם, וגם כאן תערובת הבית היא "אספרסו איטלקי" מריר וטעים, בקלייה כהה. בחנות מוכרים גם קפה במשקל ומכינים קפה לשתות, אבל רק על בסיס אספרסו. תערובת הבית, הסודית, באמת טעימה ובעלת טעם מאוזן וחזק, שמהווה בסיס טוב לכל המשקאות. יום לפני הטיסה חזרה לישראל קניתי במשקל פולים שלמים. שתי ערביקות, אתיופיה – מאסט בכל קנייה בכל מקום בעולם – וסומטרה מצוינת, ותערובת של Sisauri Roasters, שהם כרישי הקפה של גאורגיה, שמייבאים ומספקים קפה לכל החנויות הקטנות והמקומיות. אני רוצה לטעום ולדעת, כיצד אוליגרכים של קפאין כמוהם מערבבים קפה. את זה נדע כשנגיע הביתה.
- אספרסו איטלקי צֶ'נטוֹ פֶּרצֶ'נטוֹ, אפילו האפיפיור התאהב
- קונפליקט הזהב של המקינטה – אספרסו או לא אספרסו?
מקום נוסף שאהבנו מאוד ולמעשה הכי הזכיר לנו את תל אביב, היה Cafe Stamba המעולה. הוא נמצא באזור אחר מהשכונה שלנו, בתוך המבנה המדהים של מלונות רומז וסטמבה – אצטדיון ברוטליזם של בטון סובייטי חשוף, עמוס בעמודים אדירים וחללים עוצרי נשימה, עם דקלים ועצי בננה בליבה של טביליסי. מהמם. הקפה והמלונות שייכים לקבוצה של אנשי אמנות/עסקים גאורגיים שמביאים את בשורת הקידמה הקולינרית ותרבות האירוח העכשווית. הקפה מוקפד כמו כל הקומפלקס וכולל גם גינה אקזוטית לישיבה בחוץ. החבר'ה במקום קולים את הקפה בעצמם ותערובת הבית הסודית, שהסכימו להגיד לי רק שהיא 40% רובוסטה, מעולה. אין בה מרירות בכלל והיא מאוזנת, מעודנת מאוד וללא חמיצות. בבר אפשר לקנות גם שוקולדים מעולים שמכינים במקום. תענוג גדול כבר אמרתי?
במהלך החופשה ישבנו בכל המקומות הטובים – בבתי הקפה אך גם במסעדות נהדרות ששייכות לסיפור אחר – שתינו ואכלנו ואפילו התענגנו על חינקלי וחצ'פורי כמה פעמים – והיה ממש מוצלח. טביליסי היא באמת עיר נחמדה עם אנשים מכל הסוגים, המחירים שפויים ויש בה הכול, כמו בכל עיר גדולה באירופה. ראינו כמה מוזיאונים היסטוריים וביקרנו באקדמיה לאמנויות, עשינו קניות ב-h&m והסתובבנו ברחובות, אבל הכי כיף היה לנוח בחדר המפנק בבית המלון או לשבת עם ספר ולשמוע פודקאסטים על ספסל מרווח בשמש, בפארק הירוק שלצד המלון.
וכן, היה גם רגע עוצר נשימה בקזבגי:
