בשום מקום ברשת לא מצאתי מידע על קפה בטהיטי. כמובן שבטריפ אדווייזור יש פירוט על עשרת בתי הקפה המקומיים הטובים ביותר בכל האי, אך מסתבר שאין בכלל תעשיית קפה בטהיטי.
טהיטי נמצאת במרכז האוקיינוס השקט, בין אוסטרליה במערב ודרום אמריקה במזרח, עמוק בלב הרצועה הסב-טרופית של קו המשווה, אזור גידולו הטבעי של צמח הקפה. אני מניח שכחלק מההשתלטות הקולוניאליסטית הצרפתית על טהיטי מאז המאה ה-18, בגלל גודלו של האי ויופיו עוצר הנשימה, העדיפו ליצור בסיס מקומי לתיירות אירופאית, במקום להקים תעשייה של קפה.
הצייר הצרפתי פול גוגן כישף את דימיוני בתור ילד. בסוף המאה ה-19 עזב את חייו הבורגניים בפריז ונסע לרדוף אחר החלומות שלו כצייר, בטהיטי. הוא נחשב, ובצדק, לאחד מגדולי הציירים בהיסטוריה של האמנות. נוף טרופי מרהיב ונשים מולאטיות עירומות, גוגן הכניס לקאנון של תרבות המערב יופי חושני של עולם אקזוטי, בצבעים מרהיבים. לדעתי חשף בציוריו מיתוסים חדשים בנפש, שעד אז לא היו ידועים לרוח האדם.
בגלל שגדלתי באזור כפרי שמחוץ לעיר, עם הרבה פרדסים והרבה שדות, הרבה מהחלומות שחלמתי כילד היו פרועים וג'ונגליים. מצאתי השתקפות צלולה ועמוקה מאד, צבעונית בוודאי, כשראיתי לראשונה בספרי האמנות את ציוריו של גוגן. בנוסף, הבית של סבא וסבתא שלי במושב שבלב השרון היה מעוטר בציורים של גוגן. מרוב אהבה לסבא וסבתא, לחלומות שלי ולציורים של גוגן, נוצר אצלי חיבור בין הטבע הישראלי הצנוע, לטבע העשיר והפרוע כל כך של הצייר הצרפתי. עד גיל מאוד מאוחר בילדות, נסיעה אל סבא וסבתא לשרון הרגישה כמו נסיעה לכפר שנמצא במעמקי הג'ונגלים של טהיטי.
ולא רק זאת – סבתא שלי הייתה טוחנת קפה קלוי במטחנה ידנית עם ידית מסתובבת, מוציאה מהמגירה את הקפה הטחון וחולטת בפילטר מיוחד. המטבח שלהם היה תמיד נקי ומרווח, עם חלון גדול לכיוון מערב שדרכו ראיתי שדות נרחבים ושקיעות מרהיבות, וריח הקפה החריף חיבר בנפשי את כל האלמנטים שאהבתי בחיי: אומנות, חלומות, ג'ונגלים, סבא וסבתא, פריז של סוף המאה ה-19 וישראל של שנות השמונים.
היום כשאני מבשל קפה במקינטה וריח הקלייה נישא ברחבי המטבח של דירתי, אני נזכר בילדות הקסומה ובציוריו של גוגן. ככל שהקפה קלוי כהה יותר, כך הארומה חריפה יותר, ומקרבת אותי בנפשי למקומות הצבעוניים שאני כל כך אוהב. בחנות הקפה שלנו בשוק אני כל הזמן מכין תערובות שהן שילוב של קליות כהות בדרגות שונות, מזנים שמקורם באזורים שונים בעולם. השילובים הם גם מקוריים וגם טעימים, והארומה האקזוטית – מתוקה אש.
