מנהל שותפויות במרכז הגאה, תל אביבי דור שלישי שכבר הספיק לטייל בעשרות מדינות ומכור ליוגה כבר תשע שנים • גד רייך מספר לאיתי שקד איך הכריח את עצמו ללמוד לאהוב קפה, למה אמריקנו קר הוא ברירת המחדל שלו ואיך מצא קפה ספיישלטי מצוין בקצה הג'ונגל בסרי לנקה
הפגישה הראשונה שלי עם גד רייך לא התרחשה על הבר אצלנו, בחנות הקפה הוותיקה שבלב השוק. זה קרה באישון לילה אבוד לקול אזעקות נוראיות ופיצוצי יירוטים, בחדר המדרגות של הבניין שלנו ביפו, עם שאר השכנים טרוטי העיניים והעצבים. לאחר פעם או פעמיים שנפגשנו במצב הבלתי נסבל, התחלנו כבר לצחוק ולשוחח, ומהר מאוד גילינו שיש בינינו הרבה מן המשותף. באחת הפגישות הליליות סיפרתי לגד על הפרוזה שאני כותב והוא סיפר לי על פעילותו במרכז הגאה. החלטנו שיום יבוא וניפגש בקפה עלמא שבמרכז, או יותר טוב – בפעם הבאה שגד יעבור בקפה בשוק, נפתח שיחה על קפה בעולם ועל עצמנו, ונראה מה אנחנו יכולים לעשות ביחד. ראוי לציין, שלא התחלנו בכלל להגיע לשלב התכליתי בשיחות שלנו. לעתים, כל הכיף בשיחות על תרבות וספרות, זה שהן לא תכליתיות. בכל מקרה, גד אוהב מאוד את הטורים של סיפורי קפה כאן בשותים, ומבין לא קטן בקפה איכותי. אלה סיבות מספיק טובות כדי לתפוס אותו לקצר על הבר אצלנו בחנות. אז, כמה זמן גד מתגורר בעיר ואיך הוא הכי אוהב להכין קפה בבית? בכמה מדינות בעולם טייל, ובכלל – איפה על פני כדור הארץ שתה את הקפה הכי מפתיע? בואו נתחיל:
"אני גד רייך, מנהל שותפויות ופיתוח משאבים במרכז הגאה, ובנוסף מנהל את סטודיו גן-מאיר ליוגה, פילאטיס ומובמנט, שגם כן נמצא במרכז הגאה, בלב העיר. אני אוהב מאוד לטייל בעולם. הייתי בתאילנד וסרי לנקה במזרח הרחוק, באינספור ערים ומקומות באירופה, כולל מסע של חצי שנה ברחבי פורטוגל וספרד, האיים הקנריים ומרוקו, ואפילו סיימנו בנחיתה רכה בסיני. ביקרתי ב-14 מדינות בארה"ב, וכמובן שיצאתי למסע לאורכה של דרום אמריקה, וביקרתי גם במרכזה – בפנמה ובמקסיקו".
מרתק. מאיפה אתה במקור?
"במקור אני תל אביבי ופה אני חי – דור שלישי לסבא וסבתא שעלו מגרמניה, עסקו בביטוח והקימו את חברת 'שילוח'. החצי השני של משפחתי פעל לטובת הציונות הדתית והקים את מושב שדה אילן שבגליל התחתון, בו ביליתי חלק ניכר מילדותי. סבתי למעשה הייתה ציירת ודור 11 (!) ירושלמית, וסבא שלי הבריח את אחיו ברכבת של אריך קסטנר מבודפשט, בדרכם לישראל. בארץ הוא היה פעיל מפד"ל וקבלן, שהקים את חברת דחפור הגולן. אני זוכר אירוע חגיגי במיוחד, שבו עליתי לבמה כמנהגנו בטקסי החגים, עם סבא שלי והמשפחה הענפה, כדי לברך את קהילת היישוב בברכת הכהנים. באותו יום זה הרגיש לי קצת כבד. אני זוכר שחשבתי – האם זאת לא אחריות גדולה מדי, לתת לילד להעניק ברכה לקהל מתפללים?
בכל אופן, גדלתי בצפון העיר בשכונת למד, ולמדתי בתיכון צייטלין הממלכתי דתי. את הכיפה הורדתי בגיל 16 ואת מנהגי הדת הפשטתי מעצמי סופית במהלך שירותי הצבאי. לאחר השחרור גרתי במשך תשע שנים בצפון הישן, בדירה של סבתי ברחוב ויתקין שמול גן העצמאות, ובשש השנים האחרונות אני גר ביפו, בשנתיים האחרונות עם בן זוגי ז'ידאן, כעת בדירה במגדל שלנו הגבוה, שממנה משקיף הנוף של חוף גבעת העלייה האקזוטי, המועדף עליי".
משקה אהוב?
"על הבר – תמיד אמריקנו קר עם שפריץ חלב שיבולת. בבית – קפוצ'ינו על שיבולת לבוקר, מקיאטו עם קרם קצף לקינוח ארוחת הצהריים, ולזמן הנשנושים אני מכין אמריקנו קר. קפה זה החיים. לעולם לא אשכח איך ישבתי בקצה הג'ונגל על חוף הים במזג האוויר הדביק והחם של העיירה וויליגאמה בסרי לנקה, בבית קפה מעוצב בהקפדה של זוג שוודי, שאיכשהו הצליחו ליצור מרחב סטרילי ממוזג של קפה ספיישלטי, בסוף החור הטרופי שבקצה העולם, שמאתגר למצוא בו קפה ראוי. הניחוח, ההקצפה, הקלייה, אפילו הספל שבו הוגש המשקה – הצליחו לשאוב אותי מהנקודה הזו באי לנקודות אחרות בעולם עם קפה מוצלח ומפנק – בקופנהגן, במילאנו, באמסטרדם או בבודפשט".
תערובת אהובה?
"ביומיום אני אוהב תערובות ספיישלטי מאוזנות של 100% ערביקה, וכל פעם אני מנסה תערובות מזנים שונים. את הקפה אני מכין בבית במקינטה. אני מכין את הקפה גם למשרד בכוס עם הרבה קרח ומעט חלב, שיהיה לי אמריקנו קר ואיכותי מוכן מהבית, להמשך יום העבודה".
זיכרון קפה ראשון?
"בתור נער הייתי בררן מאוד והיו טעמים שסירבתי לאמץ לתפריט שלי. שרדתי ללא קפה ממש עד גיל 23, אפילו מוקה וטירמיסו לא אהבתי! כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה החלטתי שקפה הוא מצרך נחוץ, ללא קשר לטעמו, ושאני צריך ללמוד לאהוב אותו. במשך שבוע הכרחתי את עצמי לשתות קפה שחור, בוץ דחוס שהיה לי מגעיל עד לרמת ריפלקס הקאה בכל פעם מחדש, אבל לאחר כשבוע של תהליך הסתגלותי, פתאום הנס קפה היה לי טעים מאוד. משם הדרך לבררנות בעולם הקפה כבר הייתה סלולה. היום – אם החלב או תחליף החלב לא מוקצפים קרמי במיוחד, אני אסרב למשקה ואזמין אמריקנו קר או אספרסו במקום".
עוד משהו עליך?
"אני מכור ליוגה כבר תשע שנים. היוגה הייתה עבורי חבל הצלה כשהתפתחה אצלי אלרגיה חמורה ועברתי התקף נוראי. ממש התמוטטתי והתנפחתי בחוף הילטון והגעתי לאיכילוב במצב של קריסת מערכות טוטאלית. באמצעות היוגה מצאתי את איזון החיים שנחוץ בין הגוף לנפש – תהליך שאיפשר לי לבנות עמידות איתנה וחזקה מול האלרגנים, כך שגם כשאני נתקל בהם, כבר אין לי תגובות כמו שהיו לי לפני כמה שנים. לאחרונה סיימתי קורס מורים ואני דוחף את עצמי ללמד חברים להכיר בחשיבות הקוסמית של השיטה. אני מתכנן להיכנס לסטודיו שבמרכז הגאה, שאותו כאמור אני מנהל, כדי ללמד באופן קבוע רצפים מיוחדים של תרגול, שאותם אני בונה באמצעות שילוב סגנונות יוגה שאני חוקר כבר כמעט עשור".
בהצלחה עם הכול! תודה גד!
