דיצה באלנבי: "שילוב תל אביבי מושלם" של קפה בבוקר ואלכוהול בערב

כל בוקר עם הזריחה, בתחנה שעל הפארק שבקצה יפו, אני עולה על הרכבת הקלה ונוסע איתה לתוך העיר. אני יורד בתחנת אלנבי וצועד לאורך הרחוב הריק עד לשוק הכרמל, ובדרך כלל מצלם את השמש מונחת בזוויות שונות על הבניינים המסוגננים והצמחייה. לפעמים בדיוק עובר מטוס בשמיים. יש תקופות שבשעות כאלה כבר עובדים בחפירות של הקו הסגול, ותמיד יש גרפיטי חדשים ומודעות צבעוניות על עצים וחנויות.

על התריסים של אחת החנויות ראיתי בוקר אחד שלט גדול – "בקרוב ייפתח כאן קפה דיצה!". כל בוקר ראיתי את השלט הזה וחשבתי – כשייפתח, אבוא לבדוק איזה קפה הם מגישים, מהיכן הוא מגיע וכיצד הם מכינים אותו.

עברו כמה שבועות ולא הבנתי, למה עוד לא פתוח? יום אחד עברתי בשעה מאוחרת יותר בדרך למשמרת צהריים, וקפה דיצה סוף סוף היה פתוח. אנשים צעירים ישבו בחוץ ובתוך הבר פגשתי את אורי כספי. דיברנו על קפה, על הקונספט, על השותף ניצן שאחראי לחיי הלילה, על קליות חדשות ומסעות קפה בעולם. צילמתי כמה תמונות ולבסוף יצא סיפור מרתק. בנוסף, אורי הפנה אותי לסרטונים שלהם באינסטגרם, שמתעדים את תהליך ההקמה, משלב השיפוצים ועד הפתיחה. אז מהו באמת הקונספט של הקפה החדש? למה החבר'ה ממודיעין התמקמו דווקא בלב תל אביב, דווקא ברחוב אלנבי? ובכלל, מה הייחוד של הקפה שהם מגישים במקום? בואו נתחיל:

ספר לי קצת על עצמך
"שמי אורי כספי, בן 25, ממודיעין. עברתי לתל אביב לפני כחודש. חי, נושם ושותה קפה. המסע שלי עם קפה התחיל הכי פשוט – עבדתי כגנן והתחלתי עם קפה שחור מוקדם בבוקר. אז עברתי למקינטה. ההתעסקות עם הקפה, הטחינה, הארומה – הדליקו אותי ונמשכתי מאוד לתחום. ניסיתי תערובות שונות וסוגים שונים, אבל בעיקר קפה מסחרי – לוואצה, אילי, כאלה".

מתי התחביב הפך לעיסוק משמעותי?
"לאחר השחרור טיילתי שנתיים בעולם וניסיתי סוגים מגוונים של משקאות קפה. טיילתי בדרום אמריקה – פרו, בוליביה, טעמתי קפה שפחות התחברתי אליו האמת, אך לאחר מכן הגעתי לקולומביה ושם היה יותר טוב. הרבה יותר טוב. לאחר מכן טסתי לאוסטרליה, שם נפתח לי לגמרי. תרבות הקפה בארץ המוזרה הזאת, נפלאה. אפשר לומר שההתאהבות והחיבור העמוק קרו שם.

אחר כך המשכתי למזרח. בווייטנאם התחלתי להבין יותר בקפה ושם נהניתי מאוד מהטעמים. בכל המקומות מלבד אוסטרליה שתיתי קפה ללא חלב, בכל מדינה בצורה הנפוצה והמסורתית: בווייטנאם – עם הפילטר שיושב על כוס, טעמים יותר מרים וחזקים. קולומביה – מעין קפה שחור שלא זוכר יותר מדי ממנו, ובפרו הכינו מעין תמצית מוכנה מראש, בפילטר גרב".

ואז זה הפך למקצוע?
"כן. התלהבתי נורא, וכשחזרתי התחלתי לעבוד בקפה Roasters במודיעין. הייתי בריסטה ועליתי כמה רמות בהבנה ובאהבה: פילטרים, V60, קולד ברו. אחר כך גם התחלתי לקלות קפה".

אז איזה קפה אתה שותה?
"את הקפה שלי אני מתאים לעונה: בחורף אני שותה אמריקנו חם ממנה כפולה בכוס קטנה, כשמתחשק קורטדו, ולפעמים חוטא במקיאטו. בקיץ אני ממש משתולל ושותה הרבה. את כל מגוון הערביקות שיש, בעיקר באמריקנו קר או קולד ברו".

בוקר ולילה בקפה דיצה החדש

ואיך הגעת לפתוח קפה באלנבי?
"את הדיצה פתחתי עם השותף שלי ניצן. ניצן רצה לפתוח בר, ואני, שלא חשבתי בכלל לפתוח מקום משל עצמי, קפצתי על ההצעה והכנסתי את הרעיון של בית קפה בשעות המתות של הבוקר. ניצן יותר מחובר לצד של הלילה, תמיד אהב לצאת ולבלות בלילות של תל אביב. זה התחיל כרעיון מופרע כמו של כל חבורת צעירים, אבל בסוף הפך למציאות. הכוכבים ממש הסתדרו לגמרי. ביחד יש לנו את השילוב התל אביבי המושלם – קפה איכותי בבוקר ואלכוהול משתלם וטעים בערב. את המקום עצמו בנינו בארבע ידיים, נתנו את הנשמה והאופי שלנו למקום.

המלחמה עם איראן תפסה אותנו באמצע השיפוץ. כשכל הרחובות היו שוממים עבדנו כאן על הדיצה. כשהייתה אזעקה הלכנו לממ"ד, אבל חוץ מזה המלחמה לא הפריעה. אולי חוץ מכמה בומים הזויים ששמענו לאורך רחוב אלנבי השומם. בסוף סיימנו הכול והפתיחה הייתה חגיגית ועמוסה במיוחד".

איך באמת הולך עם המקום החדש?
"כרגע אנחנו עסוקים בלפתח את הדיצה בתור המקום הראשון שלנו, לעצב את הקונספט, ולתת מענה למחירים היקרים של האלכוהול בערב, לחבר'ה צעירים כמונו, שגרים בתל אביב. בהמשך אנחנו רוצים לגדול להתפתח כמו כל בעלי עסק ולפתוח עוד מקומות בקונספט דומה, בין אם זה בתל אביב או בערים אחרות".

ושאלת השאלות – איזה קפה אתם מגישים?
"אנחנו מביאים את תערובת הבית של קפה רוסטרס, התערובת שהייתי קולה בסניף במודיעין. תערובת של 100% ערביקה – ברזיל, גואטמלה וקולומביה – בקלייה בינונית. בהמשך נגיש גם חד-זניים ותערובות של קלייה כהה יותר".

• בית קפה הוא עסק חיוני: השותפים של "קפה 14" החדש ביפו מתאוששים מהמלחמה
• הנווד השמח ביותר בעולם: "הקפה הכי טוב בניו זילנד, אבל גם בתל אביב הקפה משובח"

מרתק. וכמה מילים לסיום?
"הייחודיות בדיצה היא שהמקום בגובה העיניים. כמו שבנינו אותו בעצמנו בצורה עצמאית, כך גם האווירה והחלום. המחירים שווים ונגישים לכולם, כל לקוח מרגיש בבית. הרעיון הוא לייצר קהילה סביב הדבר הזה. אפשר לבוא, לשתות הרבה ולא לקרוע את הכיס".

והשם דיצה, היה קפה כזה בשנות השמונים-תשעים, בפרישמן קרוב לדיזנגוף, שאפילו היה מיתולוגי בדרכו. יש קשר אליו?
"לא. לא ידענו. השם דיצה נבחר כי הוא מייצג את מה שהמקום אמור לתת – שמחה אמיתית. מעבר לזה, אהבנו את השם – קליט וקליל".

תודה אורי, בהצלחה. ושיהיה בכיף!

דיצה בר-קפה
אלנבי 93, תל אביב
א'-ה' 08:30-15:30, 20:00-02:00
שישי 8:30-15:30
שבת 20:00-02:00

אל תפספסו, עקבו אחרי מגזין שותים >>
ויש עוד הרבה גם באינסטגרם >>