הם גדלו על קפה ערבי מסורתי, מתובל עם הל, ועברו בהדרגה לשתות ולהגיש קפה מודרני בפילטר וקולד ברו, עד שפתחו את "קפה 14" – בית קפה ספיישלטי יפואי שנותן קצת נחת לתושבי השכונה: "כשחזרנו מהמקלטים, אנשים באו בהיסטריה ושמחו לראות שאנחנו פתוחים" • השותפים חסן ושחאדה מספרים לאיתי שקד איך מנהלים בית קפה חדש תחת טילים
בואו נתחיל מהסוף – לפני רבע שעה הכריזו על הפסקת אש. אני כותב את ההקדמה עכשיו, בבוקר יום שלישי, מאושר עד הגג, אבל את עשרת הימים האחרונים, שעברו עלינו בסיוט סהרורי בשעות לילה הזויות במעמקי מקלטים עירוניים וממ"דים חנוקים, בחרדה ומצוקה ואסונות ממשיים, לא נשכח עוד הרבה זמן.
כשראיינו אותי לשבועון הגרמני דר שפיגל הפניתי את העיתונאי קריסטוף לטורים שאני כותב כאן במגזין שותים, לראיונות עם אנשים בחנות הקפה בשוק, מהשבועות שלאחר השבעה באוקטובר. קריסטוף אמר לי, "איתי, כל הכבוד! זה מסמך אנושי מרתק!". גם את המלחמה הזאת, עם איראן, ניסיתי לתפוס ולתעד בזמן אמת בראיונות אותנטיים שקשורים לעולם הקפה, אבל סוף סוף יש הפסקת אש. כשהודיעו על כך, בדיוק חזרנו מהמקלט וסיימתי לכתוב הקדמה לטור הנוכחי. תכננתי גם קונספט לטור השלישי, שהיה אמור להיות ראיון עם חבר שעובד איתי בשוק, יוסי תכשיטים, אבל זה כבר לא יקרה. ובכן, הנה הקדמה מעודכנת.
מה קורה בשכונות הקטנות של העיר לאחר האזעקות? האם בימי מלחמה יש מקומות שווים לשבת בהם לקפה טוב? ובכלל, האם בית קפה הוא עסק חיוני? את כל זה ועוד, שאלתי את אנשי הקפה המקצועיים ביותר ביפו – חסן ושחאדה, הקולים מהקפה השכונתי החדש, קפה 14. בואו נתחיל:
אירוע מתגלגל 2 – חסן ושחאדה מקפה 14, יפו
ספרו לי קצת על עצמכם.
חסן: "חסן דלק, יפואי מאז ומתמיד. יש לי תואר בביולוגיה ובתקופת הקורונה עבדתי כחוקר ביולוגי, בבדיקות PCR במעבדות. לא תמיד שתיתי קפה. החיבה שלי למשקה התחילה סביבות 2020 כמנהג תרבותי. התחלתי עם קפה ערבי קלאסי, מבושל עם הל, ואז עברתי לאספרסו והתקדמתי לפילטר וספיישלטי. התחלתי להעריך קפה איכותי, בהתחלה בתל אביב, קפה 51, HOC, ואז טסתי לברצלונה, וממש סימנתי מקומות ספיישלטי לעבור בהם. ב-2023 טסתי לפנמה, לבוקט, וראיתי את הצמח עצמו – גדל בטבע, פורח, נקטף, הכרתי את זן הגיישה וממש התרשמתי. חזרתי לארץ, ולאחר תקופה שלא מצאתי את עצמי, שחאדה הציע שנפתח את קפה 14 ביחד".
שחאדה: "שמי שחאדה אבו שחאדה. יפואי גם כן, מאז ומתמיד, דור שביעי. מגיל צעיר אהבתי קפה – מבושל עם תבלינים, עם הל, תמיד דיברו אלי טקסי ההכנה, השתייה בצוותא, במיוחד בבית. היו ביפו כמה מקומות ותיקים לקניית קפה במשקל, למשל קפה חוני. הסבא, האבא והילדים עובדים שם כבר עשרות שנים. חיפאווי. אנטון. פתחתי את יאפה כנאפה לפני שש שנים. הייתה מכונת קפה והכנו אספרסו והפוך. כאן חסן נכנס לתמונה והפך לאחראי על התחום של הקפה".
חסן: "כן, היינו יושבים כל החבר'ה בכנאפה, מארבע בבוקר עד שמונה-תשע והייתי מכין לכולם פילטר וספיישלטי, קולד ברו… למדתי הכול בעצמי עד ששנה שעברה ממש נסעתי לקורס קלייה מקצועי בקפריסין".
שחאדה: "בהתחלה, מעבר למקצועיות, שיחקנו הרבה – תבלינים, סגנונות, ניסויים על העובדים, אבל אחרי שחסן חזר מפנמה הכול השתדרג לפילטר. מכל נסיעה בעולם הבאנו זנים יותר ויותר ייחודיים. הקמתי כמה עסקים בשנים האלה וחשבתי גם לפתוח קפה כאן, באזור של דרום יפו. זה אזור בהתפתחות עם המון פוטנציאל – הרבה צעירים שעברו בגלל יוקר המחיה, המכללה, הרכבת הקלה… יום אחד במקרה ראיתי שלט להשכרה, ישר תפסנו את המקום ובתחילת 2025 פתחנו".
איזה קפה אתם שותים?
חסן: "קפה שחור, כלומר פילטר. V60 זו הבחירה האופטימלית מבחינתי. חולה על קולד ברו שעשוי מ-100% ערביקה פירותית, נגיד, אתיופיה יירגשף. פחות אוהב משקאות על בסיס חלב".
שחאדה: "קולד ברו. בעיקר בקיץ. אוהב גם פלאט ווייט פושר מקפה חד-זני מאתיופיה, וקפה פילטר מפולים בעיבוד דבש שהותססו עם מנגו. בגדול, מעדיף קולד ברו מקפה ברזיל עדין ומתקתק, שעבר חליטה מקצועית בהשרייה".
איך תפסה אתכם המלחמה?
חסן: "כשפתחנו, כבר היינו במלחמה. לא הכי אידאלי אבל בער לנו לפתוח מקום מקצועי, איכותי-ספיישלטי ושכונתי. כשהתחילה המערכה עם איראן לא היינו מוכנים. אותו שישי בבוקר פתחנו מוקדם ולא ידענו – למה לצפות? עד כמה אנחנו חיוניים? עוד לא הבנו שדווקא בזמנים האלה אנשים מחפשים בנרות היכן לשתות קפה טוב ומהיכן להשיג פולים איכותיים לשתייה בבית".
שחאדה: "אני בא עם ניסיון בעסקים. בזמנו, הקורונה תפסה אותנו בכנאפה כשהיינו בשיא. נאלצנו לצמצם הכול ולמדנו על בשרנו מה זה תנאים לא תנאים. הישרדות. בקפה כבר ידענו שייתכן שיקרה מצב חירום, אז מראש צמצמנו ספקים ועבדנו במתכונת מהודקת".
חסן: "כן, ואז במלחמה אנשים החלו להגיע כל היום והייתה הרבה יותר תנועה מברגיל! שמתי לב שאחרי האזעקות בבוקר, כשמסתיים האירוע ויוצאים מהמקלטים, אנשים ממש באים בהיסטריה ושמחים לראות אותנו פתוחים. רוצים את הקפה הכי טוב. רוצים רגע של אתנחתא".
כמה מילים על הימים האחרונים?
חסן: "המצב נרגע באופן כללי. אנשים פחות יוצאים החוצה כי כבר מבינים שזו מלחמה. החיים מתחלקים בימים אלה לשתיים. בערב – חיים של מלחמה ומתח; ובבוקר – אחרי האזעקות, חיים מלאים, אנשים יוצאים החוצה לשמש ורוצים לנשום. מחפשים מקום לשבת לקפה בכיף וליהנות מהחיים".
שחאדה: "ימים מצומצמים. פותחים יותר מאוחר סוגרים יותר מוקדם. מבחינת תנועת האנשים – משתנה כל פעם בהתאם למצב. אני מרגיש שאנשים באמת משתחררים יותר אחרי האזעקות, אבל אם אמורות להיות אזעקות – אנשים לא יוצאים. עובדים מיום ליום. לפעמים אפילו לא בטוחים אם לפתוח. אבל אנחנו אופטימיים, כי בסוף אנשים באים ואומרים – איזה כיף שפתחתם! כבר לא יכולנו להישאר בבית".
ולסיום, כמה מילים לעידוד?
חסן: "כרגע המצב הוא של חוסר וודאות. מבחינת הקפה, העסק חדש ואנחנו לא יודעים איך הוא ישתפר, איך יגדל, יש לנו המון תוכניות ושאיפות. אבל ללא ספק מרגישים שאנשים כבר באים לקפה 14 בתור ההאפי פלייס שלהם, לפינה שלהם בשכונה. ואם היה לנו ספק בהתחלה אם בית קפה הוא עסק חיוני – כיום ברור לנו שהוא חיוני ביותר! רוצים מאוד להאמין שיהיה טוב".
שחאדה: "לגמרי. ויהיה טוב. לא רק ששרדתי עסקית את הקורונה, אני גם בוגר של שתיים-שלוש מלחמות. בסופו של דבר אנשים רוצים לחיות בכיף ולשתות קפה איכותי על הבוקר – דברים קטנים שיוצרים הרבה משמעות בחיים. וזה מה שאנחנו מנסים לעשות – מה שלא יהיה אנחנו פה, הולכים עד הסוף עם המצב, יוצאים ביחד מהלחץ, ומסתכלים אל העתיד, בתקווה שיהיה לכולנו רק טוב".
תודה חסן ושחאדה. שנתראה בשמחות.
