הנווד השמח ביותר בעולם: "הקפה הכי טוב בניו זילנד, אבל גם בתל אביב הקפה משובח"

מכל האנשים שפגשתי עד כה מאחורי הבר בחנות הקפה הוותיקה שבלב שוק הכרמל, קארל הבריטי היה הצבעוני מכולם. בלי טירוף, בלי דרמה, הבן אדם מטייל בעולם עם ארגז גיטרה ושר את דרכו בנפתולי החיים. אני קורא לו – "הנווד השמח ביותר בעולם".

הבוקר התחיל שגרתי לגמרי. יום ראשון, הסילואים של הקפה ריקים אחרי שישי סוער, ומתחיל מרוץ של קליות טריות למלא אותם כמה שיותר. תוך כדי שאני מערבב תערובות ומכין את הקליות, נכנס בחור קטן עם ארגז גיטרה גדול וכמה שקיות, ובאנגלית בריטית ביקש קפוצ'ינו גדול. כשהכנתי את המשקה התחלנו לדבר, ומהר מאוד השיחה התפוצצה. הבגדים הצבעוניים והשיער הקופצני עוררו בי רצון לצלם אותו בכמה פינות בשוק, אבל כשהתחלנו לשיר בצרחות שירים של הפוליס, הבנתי שמדובר בטיפוס מושלם למדור התיירת המעודדת.

ובכן, מיהו אותו קארל צבעוני ומה הסיפור שלו? מאיפה בעצם הוא מגיע, כשהמבטא בריטי כל כך והעור שחום כמו מולאטי מברזיל? כמה שירים של הפוליס הוא יודע לנגן על הגיטרה? ובכלל, בתור נווד עליז וחובק עולם, היכן לדעתו אפשר למצוא את הקפה הטעים ביותר? שאלתי את קארל כמה שאלות, צילמתי קצת וערכתי הכול לטור קצר. בואו נתחיל:

מה שמך?
"שמי קארל, ב-K. נולדתי באנגליה. אני מטייל בדרכים כבר 31 שנה. התחלתי לשיר ברחוב בגיל 16 בסמטה במרכז ברמינגהם, העיר שנולדתי בה, ומאז אני לא מפסיק. כנראה שאני מוכשר כי ממש התחלתי לעשות מזה כסף, מספיק כדי לקנות כרטיסי טיסה ולטוס לערים אחרות – לונדון, ניו יורק, סן פרנסיסקו – ולעשות עוד כסף. ישנתי בהוסטלים זולים, אכלתי טוב, שתיתי הרבה קפה בדיינרים ונהניתי מהחיים. בגיל 26 יצאתי לחופשה באיים הקנאריים שבין ספרד לאפריקה, ומאז לא חזרתי. גיליתי שאפשר לישון על החוף ולא הסתכלתי יותר לאחור.

מהקנאריים טסתי לאוסטרליה לשנה. שנה בדרכים עם ארגז גיטרה. אני יכול לכתוב על זה ספר – 'כל אוסטרליה בדולר'. משם טסתי לניו זילנד, מלזיה, תאילנד. בכל המקומות ישנתי בחופים הטרופיים וניגנתי למחייתי. למעשה בתאילנד עד היום אני חי במקדש סון האקלה (Son Hakla). בארץ הגעתי עם טרמפ מחיפה לקיבוץ ליד נהריה אבל לא מצאתי חדרי הארחה. ישנתי בתחנת האוטובוס ועל הבוקר חייל הציע לי לנסוע לחוף של נהריה. הייתי שם שבוע, ניגנתי ושרתי ונסעתי לטבריה. מת על הגליל. יש לי שני ילדים ושבעה נכדים, כולם גרים באנגליה. אני בקשר יום-יומי איתם. עם הרשתות החברתיות אפשר להיות בקשר רציף גם כשנמצאים במקומות שונים בעולם. זה כמו יומן, אני משתף אותם ומנהל איתם שיחות וידאו כל הזמן".

איזה קפה אתה שותה?
"לאטה גדול. ובאוסטרליה וניו זילנד – פלאט ווייט. את הקפה הכי טעים שתיתי בניו זילנד, אבל גם בתל אביב הקפה משובח, ובאמסטרדם גם, אם כי קצת יקר. יש את הקפה המצוין Boka’s בצפון אמסטרדם, קפה שכונתי עם אוכל טוב ועוגות מעולות. הקפה טעים במיוחד. ביליתי אצלם הרבה בקרים שבורים, לאחר לילות פרועים באקסטרים. בדרך כלל מאמסטרדם אני טס לאנשהו באסיה".

ואיך באמת הקפה באסיה?
"יש שם סוכר בכל דבר. חלב רגיל בסופר הוא חלב הולנדי ממותק. במלזיה הקפה הכי טוב נמצא במקדונלדס קפה. ממש ככה. אם אני מוגבל בתקציב אני קונה אמריקנו קטן, אבל אם ניגנתי טוב, היה להיט ויש תקציב – אני מתפנק בסוף הלילה עם לאטה ענק. בתאילנד אני הולך לפיצוציה של הסבן אילבן ושותה שם את הקפה. בדרך כלל ב 4-5 בבוקר, ואז אני יושב על החוף לראות את הזריחה".

איך זה להסתובב בעולם עם ארגז גיטרה?
"כבד. אם אני צריך ללכת לשירותים בעיר אבודה בהודו, הלך עליי. אין מה לעשות. אבל החצי המלא של הכוס – מלא לגמרי. אני מכיר חברים מכל העולם, מקומות מטורפים, מאכלים שמעבר לדמיון, ופסטיבלים של מוזיקה ואורות מכל הסגנונות".

ואיך הגעת לישראל?
"העולם שונא אתכם כרגע, וזה רק גורם לי לאהוב ולהיקשר אליכם יותר. בישראל האנשים טובים. באנגליה האנשים התחרפנו כבר עם כל ההפגנות לשחרור פלסטין. לא קשור לכלום. למעשה, הגעתי לכאן לכבוד היומולדת שלי. אבל בגלל המלחמה עם איראן נתקעתי בקונקשן מאוסטרליה לקואלה למפור ואז באבו דאבי כמעט שבועיים, עד שנחתתי בישראל".

אז לסיום, כמה מילים לעידוד?
"אני לא הייתי דואג. מבחוץ אני יכול להגיד לכם שכל מי שיוצא נגד ישראל – מובס. הבעיה היא שהעולם כולו יוצא עכשיו נגדכם בצורה עיוורת, מבלי לחשוב על המשמעות. זה יעבור. חוש החיים והאנרגיה בישראל מטורפים. חיים את החיים עד הסוף, כולם כולל כולם, ולא משנה מה עובר עליכם ומה קורה. אבל החטופים חייבים לחזור. בכל מחיר. לא משנה מי בשלטון, זה במקום הראשון. עם ישראל חי!"

תודה קארל. שניפגש בשמחות.