"אנחנו אוהבים קפה ספיישלטי, כערבים יפואיים לא היה מקום שהכיל אותנו"

כששחאדה אבו-שחאדה וחסן דלק פתחו את קפה 14 בדרום יפו לפני שנה, רוב האנשים הרימו גבה. האזור לא היה על שום מפה של קפה, לא עסקית ולא תרבותית. מגדלים חדשים, רכבת קלה, המון תנועה – ואפס קפה ספיישלטי. לכאורה, לא בכיוון אפילו. יועץ עסקי שהגיע אמר להם בפירוש: האוכלוסייה כאן לא מעוניינת בקפה מעבר לטורקי שחור. אבל שחאדה וחסן האמינו אחרת, לא מתוך תעוזה רומנטית של חובבי קפה משוגעים, אלא מתוך היכרות עם האזור, עם האנשים, ועם הצורך שזיהו לפני שמישהו אחר טרח לזהות אותו.

שנה אחרי, הם קולים את הקפה בעצמם, החליפו ציוד כדי להתאימו לרמה שהגדירו למקום, זכו בתחרויות, ואנשים מכל העיר מגיעים אליהם במיוחד. החלל, שנחשב קטן מדי מלכתחילה, מרגיש כעת קטן אפילו יותר, הקהילה שנבנתה סביב הקפה גדולה ממה שהבר הקטן מסוגל לאכלס.

חזרתי לשחאדה ולחסן שנה אחרי הראיון הראשון שערכתי איתם כשרק פתחו את המקום, בדיוק בסיום המלחמה הראשונה עם איראן. מקצועני הקפה היפואים לא הופתעו מכך שהצליחו, כמו שהם הופתעו עד כמה. הגעתי לקפה 14 בבוקר של שמש-תחילת-קיץ נעימה, ותפסתי את השאקלים לשיחה צפופה על הבר, מתחת למזגן. בואו נתחיל:

מה גרם לכם לפתוח את קפה 14?
חסן: "קודם כל הרגשנו שבאזור הזה של העיר יש צורך, היה חוסר. וגם, אנחנו מאוד אוהבים קפה. הרגשנו שאין מקום שמכיל אותנו כערבים יפואיים. יש לנו חברים שהכנסנו לאט לאט והיה דרוש מקום שיאכלס את החבר'ה שלנו ואותנו. לא ידענו בהתחלה שגם נקלה קפה בעצמנו. מה שהיה לנו ברור זה שאנחנו רוצים לפתוח מקום ברמה גבוהה מאוד מבחינת ציוד קפה וחומרי גלם".
שחאדה: "התחלתי להתעסק בקפה בשלוש-ארבע השנים האחרונות. היינו יושבים לפנות בוקר אחרי התפילה כל החבר'ה לקפה וזה הפך לתרבות אצלנו, ואז ביקרתי כאן באזור של דרום יפו ולא היה שום קפה לשתות, חוץ מהנספרסו של המכולת".

אז למה באמת במיקום הזה?
שחאדה: "תמיד רציתי לפתוח בית קפה למרות שהיה לי את היאפה כנאפה. הגשנו שם קפה בבקרים וכשהגעתי לכאן פעמיים בשבוע, אהבתי את האזור מאוד, אבל כאמור, לא היה קפה טוב. כל מי ששאלתי אמרו לי שיש ביקוש, ואז חבר אמר שיש כאן חלל שהתפנה. דיברתי עם חסן, אמרתי לו – רוצה לשמוע משהו משוגע? אמר לי – כן. רוצה לפתוח קפה ביחד? אמר לי – יאללה. שכרנו את המקום תוך שבועיים".

חסן: "ידענו שחסר באזור הזה בית קפה טוב, ולמרות שזה האזור של דרום יפו ולכאורה אוכלוסייה לא עשירה ואנשים ממעמד סוציואקונומי נמוך, והרבה הרימו גבה וידענו שלא יהיה קל, היה לנו ברור שיש המון פוטנציאל: ליד הרק"ל, ליד המכללה האקדמית, הרבה סטודנטים, אנשים צעירים, משפחות צעירות. האמנו שזה יכול להצליח".
שחאדה: "נכון, זה אזור שיש בו קצת מסחר, מלא בניינים ומגדלים חדשים, רואי חשבון, יש כאן את הכספומט השכונתי, ממש אזור בהתפתחות. ומסתבר גם שאנשים ממש רצו חוויה של קפה ברמה גבוהה מתחת לבית. זיהינו כאן צורך וצדקנו".

אז עכשיו אחרי שנה, קרה מה שציפיתם? מה הפתיע אתכם?
חסן: "הפתיע, מעל למצופה. מהרגע הראשון אנשים באו, דיברו איתנו על הקפה, הזמינו אותנו להעמיד עגלות באירועים, השתתפנו בתחרויות ומיד נהיה לנו שם של כאלה שעושים קפה איכותי ומבינים בקפה. זה הפתיע אותנו מאוד. התחלנו לקלות את הקפה בעצמנו, דבר שלא ציפינו שיקרה כל כך מהר, זכינו בפרס בתחרות "הקפה הטוב" השנתית של מגזין שותים חודשיים אחרי שפתחנו – הכול רץ".

שחאדה: "בהחלט הכול קרה מעל למצופה. הביקוש היה כל כך חזק שזה ממש הכריח אותנו להשתדרג. אנשים באים במיוחד, משנים את מסלול הנסיעה בדרך לעבודה ולסידורים כדי לעבור לכוס קפה אצלנו. יש המון חניה, יש ישיבה בחוץ, צמוד לרכבת – מכל העיר מגיעים לדרום יפו לשבת אצלנו בכיף. אנשים גם מתחילים לנסות קפה בסגנונות שונים, פילטר, קולד ברו, חד-זני ספיישלטי, ההיענות גבוהה. אפילו החלפנו את מכונות הקפה כדי להכין את הקפה פרימיום שאנחנו קולים בעצמנו. בהתחלה הרימו גבה, הגיע יועץ עסקי שחשב שמדובר בשכונת עוני. אמר לנו – אנשים כאן לא מעוניינים בקפה מעבר לטורקי שחור. בסוף גילינו שיש אנשים שאוהבים קפה ואת החוויות של הקפה ובעיקר, אוהבים את השקט של האזור. פתאום נהייתה תנועה של אנשים. זה מכריח אותנו לגדול".

חסן: "אנחנו עכשיו בתהליכים להגדיל ממכונת קלייה של 2 קילו ל-15 קילו. ההפתעה היחידה לרעה – עד כמה אנשים מתלוננים שהמקום קטן. שקשה בחורף כשבחוץ פתוח ללא כיסוי, וכמובן – המלחמות הנוראיות".

אז ההיענות של הקהל היפואי לחזון של קפה ספיישלטי ולתרבות הקפה המתקדמת הפתיע אתכם?
שחאדה: "לגמרי. אנשים ממש החליפו את מכונות הקפה שלהם ועברו ממכשירי נספרסו למכונות אספרסו טובות, ואז באו אלינו וביקשו הדרכות. ממש נוצר שיח במקום סביב הקפה והפולים. היפואים הגיבו בצורה יוצאת דופן".
חסן: "גם מבחינת המיקום, זה יצר היענות עצומה. יש אנשים ממקומות אחרים בעיר שמגיעים לכאן, כי בגלל הרכבת זה יותר נוח משוק הפשפשים או יהודה הימית. מי שהכיר בא ונהנה מקפה טוב, ומי שלא הכיר, נחשף לעולם של קולד ברו, פילטר וזנים פירותיים".

יש פולים ומשקאות שהצליחו יותר? יש כאלה שלא הצליחו?
שחאדה: "הרבה התחברו לאתיופיה נטורל, כלומר דווקא לפירותי, למרות שברור שהרוב התחברו לתערובת הבית ולקולומביה, שהם יותר שוקולדיים וקלאסיים. אינדונזיה אנאירובי – המון התחברו ומבקשים אותו במיוחד. היה את הקניה, שהרוסים עפו עליו. עשינו דברים קלאסיים, אבל נגיד מאצ'ה – תפס בטירוף! קר בקיץ, תפס חזק. משקאות חדשים שניסינו, כמו מאצ'ה תות או טירמיסו לאטה תפסו חזק. הכול הצליח".
חסן: "כן המשקאות החדשים האלה שהשקנו, משקאות שרקחנו בעצמנו, זה נורא הצליח, כולם מבקשים אותם. הלקוחות התרגלו לקפה איכותי ולא מסחרי. אנשים שואלים – מה יש במטחנה? מתעניינים. אם יש משהו חדש, תמיד רוצים לדעת מה זה ולנסות. יש שיח".

מושלם. לסיום – שנה מעכשיו, מה הייתם רוצים שישתנה וישתפר? מה הייתם רוצים שיישאר אותו הדבר?
שחאדה: "מסובך. נבנתה קהילה סביב הקפה. יש לזה אווירה חמה כשנמצאים במקום והרבה לקוחות חוזרים. מנסים לחדש להם ולשתף אותם בסטורי עם כל מיני דברים חדשים, משקאות, פעילויות, יוצרים אינטראקציה עם הלקוחות, ההיענות גדולה".
חסן: "היינו רוצים לייבא קפה. לעשות יותר אירועים וסדנאות, ללמד אנשים כיצד להכין קפה יותר טוב בבית, להכיר טעמים. רוצים להגדיל את החלל".
שחאדה: "אני עצמי אוהב להשתדרג ולגדול. ליאפה כנאפה יש עכשיו שלושה סניפים, והרביעי בדרך. אמנם האטנו קצת את הקצב בגלל המלחמות, אבל במשא ומתן לפתוח סניף חדש. גם כן ביפו, בצפון. הסניף הבא כבר יהיה בצורה משמעותית גדול יותר".

• "הקפה והאוכל בכסית היו מחורבנים למדי": קצר על הבר עם הסופר יצחק בן-נר
• 7 בתי קפה חדשים בתל אביב, באווירת ספיישלטי

יאללה, שיהיה בהצלחה, ובכיף. תודה רבה שחאדה וחסן!