מוריס מחנות הבגדים בשוק הכרמל כל פעם נעלם לשבוע כדי לטייל במקום אחר בעולם וחוזר תמיד עם צילומים, אבל לא צילומים של נוף, אומנות או של בת הזוג – רק של אוכל • איזה קינוח מקומי אוכלים בגאורגיה, איך הקפה אצל נוסרט באיסטנבול, ומה כיף לעשות בסנטוריני? • איתי שקד מביא את הסיפורים הבינלאומיים מחנות הקפה הקטנה בשוק הכרמל
אני אף פעם לא זוכר אם מוריס הגיע לשוק לפניי, או שאני נמצא כאן יותר זמן ממנו. סביר להניח שהוא הגיע קודם. אנחנו פותחים כל יום אצלי על הבר עם אספרסו בחלב בכוס מורתחת, שיחה מלב אל לב, לפעמים עם לקוחות בוקר אקראיים, וכשהאיציקים מגיעים, אנחנו עוברים לצעקות מרקיעות שחקים כדי לרענן את הבוקר. זה לא בוקר כרמל כמו שצריך בלי שמוריס הגרוזיני יורד על איציק הקטן, העיראקי, שיורד עליו בחזרה. לקוחת הבוקר הקבועה, בלוגרית האוכל הפינית יעל אנקר, מזדעזעת כל פעם מחדש, נחנקת מהאספרסו וניכר שמצלצלות לה האוזניים, ולעולם לא מתרגלת לכך שפה זה לא אירופה. הם קורעים אותנו בירידות לא תקינות פוליטית אחד על השני, ולי זה תמיד מרגיש כמו מריבות של אוהדים ביציע מגרש הכדורגל, בתיכון.
מוריס עובד בחנות הבגדים הידועה של דודי, ודודי כל הזמן אומר, "אני לא מבין מה הוא עושה איתי, הוא לא צריך אותי!". לפעמים הוא מעביר שם את כל היום, לפעמים אני לא רואה אותו כמעט שבוע. אז אני יודע שסביר להניח שהוא שוב טס לחופשה עם חברה שלו ליאור. מוריס הוא מהישראלים שטסים כל הזמן. כשאני רואה בחדשות הערב את הכתבות על חברות התעופה שבאות או לא באות לארץ, או על הדילים השווים בריזורטים שאהובים על הישראלים, אני נזכר תמיד במוריס והצילומים.
כל פעם שמוריס חוזר מגיחה לחו"ל הוא מראה לי צילומים מהחופשה. נדיר שהוא יראה לי תמונה של נוף או של פסלי רחוב, או תמונה שלו ושל ליאור ברגע רומנטי. הוא תמיד מראה לי תמונה של מנה, של ה-מנה, האחת והיחידה, שאכל באחת המסעדות היכן שטייל. ומתוך התמונה של הדיש הקדוש נפתחת שיחה מתלהבת על הבילויים, הטיסות, ובכלל, על החופשה הנוכחית.
הסביצ'ה אינטיאס בסנטוריני.
"אתה לא מבין אח שלי. התמונה הזאת צולמה במסעדת הבודהה בר בסנטוריני, שנמצאת בקצה הר גבוה עם שקיעה שלא ראית כמוה בחיים! טסנו בתחילת הקיץ כשעוד לא עמוס, והאי היה ריק מאנשים. מה שאתה רואה בתמונה זה סביצ'ה של דג אינטיאס טרי בלימון על מצע של פירה שעשוי ממנגו. טעים ברמות! האספרסו בסוף הארוחה היה לא משו".
"ועשיתם עוד משהו בסנטוריני? טיילתם?"
"ברור. שכרנו ג'יפ וכל השבוע ביקרנו בכל החופים המטורפים של האי. כול יום חוף אחר. כל כך יפה! ומסעדות ברמה גבוהה, אחת אחת".
"מגניב".
הפֶּלָמוּשִי בטביליסי.
"זה קינוח מקומי שעשוי מאגוזים, מיץ ענבים וקמח. סוג של עוגה עם מרקם ייחודי. אחד הטעימים שאכלתי. להוריד אותו עם קפה בחלב חם, חלום. טביליסי מהממת בנופים שלה. טבע של גנים בוטניים ומלא מקומות קסומים. אני יליד טביליסי. מרגיש בבית שם ממש".
"מה אתה הכי זוכר מהילדות בטביליסי?"
"בעיקר משחקי כדורגל. מלא. להסתובב במרכז העיר, חנויות עתיקות, בתי קפה, שוק הפרחים. לאכול חינקלי גם בתור ילד".
"היה מקום קבוע שאכלתם בו חינקלי? נגיד אחרי משחק?"
"כן. מסעדה שנקראת הבית הגרוזיני. היא עדיין קיימת, ממוקמת על גדות נהר בשכונת מיידן, בקצה מרכז העיר. הייתה פתוחה עד 1 בלילה".
"מגניב".
הצלעות של נוסרט באיסטנבול.
"איסטנבול היא אחת הערים היפות והאהובות עליי בעולם, אח שלי. ממש אימפריה. השירות בכל מקום כיד המלך, מפנקים אותך בכל דבר. חיי הלילה מטורפים, אוריינטליים וקסומים, עיר מכושפת. זאת מנה של צלעות במסעדה של שף מקומי ידוע מאד – נוסרט. ארוחה אצלו במסעדה זו חוויה מהסרטים. הקפה בסוף הארוחה מבושל בחול חם ומגיע גולש לשולחן עם קאימק כמו מוס שוקולד".
"יש מקום שאהבתם במיוחד באיסטנבול?"
"בטח. הצ'יצ'ר פרה, Cicer Pera, בשכונת בשיקטש. הוליווד ובוליווד מעורבבות ביחד. מסיבות מטורפות. פתוח עד הבוקר. בלילות עברנו ממקום למקום בעיר הענקית ותמיד חזרנו אליו בזריחה".
"מגניב".
מוריס מסיים את האספרסו ומשאיר מטבע של עשרה שקלים על הבר. הוא עובר לצד השני של השוק מולנו, ופותח את התריס בחנות הבגדים של דודי. יום חדש מתחיל.
***
זה הסיפור על מוריס והצילומים. כשהאביב בדרך, בטוח שיהיו עוד חופשות בעולם וצילומים חדשים לשוחח עליהם על כוס קפה בחנות הוותיקה שלנו שבלב השוק, בלב העיר, לא רחוק מהחוף.
