חצי כוס קפה שחור, וקדימה לחזור לשגרה: מעודדים ומתעודדים עם איציק הגדול משוק הכרמל

מה שמך?
"איציק דעבול. אני יותר מ-14 שנה בכרמל, עובד בדוכן של בן דוד שלי, איציק דעבול הקטן. אני הגדול. תמיד תל אביבי למרות שנולדתי ברמת גן. אני כאן בעיר מאז שהייתי ילד".

איזה קפה אתה שותה?
"אותו קפה כל בוקר – שחור, חצי כוס, בדרך כלל עם הל".

איך תפסה אותך המלחמה?
"הייתי בבית. ישנתי חזק לאחר ליל שישי של בילויים. בת דודה שלי העירה אותי: 'לא להיבהל, יש אזעקות'. אחרי חצי שעה הבנתי שיש חדירה, אלה לא סתם אזעקות. פתחתי את הטלוויזיה וראיתי את כל הזוועות. חשבתי על המדינה – מה יהיה הלאה? איך נחיה פה? מה אנחנו עושים? חשבתי על העבודה, כסף, החיים… חשבתי על הילדים שלי – מה יכול לקרות להם אם תהיה פלישה רצינית? אחיין שלי אושן – הוא היה במסיבה ברעים? זה בדיוק סגנון הבילוי שלו! פחדים והזיות. ממש הזיות. ופחדים, בלי סוף. היה לי את היום הזה, ברור".

מתי בפעם הראשונה חזרת לשוק לאחר השבת ההיא?
"בערך שבוע אחרי. בימים הראשונים הגענו לשוק וישבנו אצלכם בפרלמנט כל החבר'ה הוותיקים, דור שני ושלישי בשוק – מעולם לא קרה לנו מצב כזה. כל יום בדקנו את השטח, אבל ההלם והכאב היו גדולים מידי כדי שנפתח את הבסטות ונתחיל לעבוד. לאחר כמה ימים זה היה בסדר, והמשכנו".

משהו נוסף?
"כן. צריך להתעקש לחזור לשגרה, לחיים הרגילים שלנו. ברור ברור שחייבים להחזיר את השבויים ולקוות לטוב. אני סומך מאוד על צה"ל, הכול בידיים שלהם והם יודעים מה לעשות, הם הישועה. בלעדיהם אנחנו לא שווים. הם שומרים עלינו. אנחנו לאט לאט יוצאים מהתופת ועכשיו צריך לעבור מניצחון לניצחון".

• ד"ר פוטטו: "העורף צריך להמשיך בשגרה כמה שאפשר, זה משפיע גם על החיילים בחזית"
• מעודדים ומתעודדים: "השריטה במטריקס התפוגגה והחלימה. התגבשנו"

תודה איציק. שניפגש בשמחות.