בן הדוד מהקיבוץ בעמק יצא עם משפחתו למסע בין ארבע מדינות במזרח הרחוק, ובמהרה הפך לכתב שטח לענייני קפה • מה הקפה הכי טעים בבירת הקפה של אסיה, איפה הקפה יכול לבלבל, ואיפה שותים רק צ'אי? • בטור אישי חדש, איתי שקד מביא סיפורים בינלאומיים מחנות הקפה הקטנה בשוק הכרמל
תמיד הרגשתי שמעין בן דודי הוא סוג של השתקפות הפוכה שלי. אני גדלתי באקשן של תל השומר והוא גדל בשכינת הטבע של קיבוץ בעמק יזרעאל. אני שיחקתי עם חברי הילדות משיכון הרופאים בבית החולים עצמו, בשיטוטים בין ביתני אשפוז ומשחקים בחדרי המתנה סטריליים של מחלקות (שנראו תמיד כמו חדרי תצוגה נטושים של איקאה), בזמן שמעין האכיל חיות במשק ושתל יבולים. אנחנו תפסנו אופניים וסקייטבורדים ברגע ששמענו את ההליקופטרים מגיעים ודהרנו בשקיעה למגרש הנחיתה שמאחורי מגדל האשפוז הגדול, כמו בסדרת הנטפליקס "דברים מוזרים", כדי לראות את פצועי המלחמה מגיעים לבית החולים בזמן אמת, מעין בילה שעות של צפרות ברחבי המטעים והשדות. אנחנו התרוצצנו בפרוזדורים של ספינת חלל מתפצלת, עם צפצופי מוניטורים וצרחות משוגעים בלילות ניאון אינסופיים של ילדות מאושרת, מעין העביר חילופי עונות רבים בשלוות הטבע הנצחית של העמק. לאורך החיים, למרות האהבה בינינו, תמיד הרגשתי שמעין ואני שני קצוות שונים של החוויה הישראלית. אבל מאז שהתבגרנו, הקשר העמיק והתחזק, וגילינו גם ששנינו אוהבים קפה. מאוד.
בכל פעם שמעין מגיע עם אשתו והילדים אלינו לחנות הקפה הוותיקה שבשוק כשהם נמצאים בעיר מסיבה זו או אחרת, האושר מרקיע שחקים. השיחות ממשיכות בדיוק מהיכן שהפסיקו ומעין עף על סיפורי הקפה שלי. לכן כשסיפר לי שהם עומדים לטוס למזרח לתקופה, שמחתי בשבילם מאוד.
"אתה חייב לעבור בכמה שיותר מקומות של קפה, לצלם, ולשלוח לי עם כל הסיפורים", הפצרתי בו.
"ברור, אחי. סגור".
ואז הם הלכו ולא שמעתי מהם כמה חודשים.
לפני כשבועיים קיבלתי ממעין את הסמס הזה, בתוספת הרבה תמונות. עברתי על הטקסט וערכתי אותו, והנה הדיווח המרתק:
מסעות הקפה של מעין לוי ומשפחתו במזרח
"כבר שנים שאנחנו מתכננים לצאת לטיול הגדול כולם יחד. אני, אשתי סיון, והילדים החמודים שלנו: היא-לי בת ה-16, איתמר בן ה-11 ואביתר, שתכף חוגג 9. שנת שבתון ושינוי בעבודה אפשרו לנו להגשים את החלום, אז ארזנו הכול ויצאנו לטיול הגדול במזרח. התחלנו בהודו בחבל לדאק, המשכנו לתאילנד, לאוס ואז הגענו לווייטנאם, בירת הקפה של אסיה. כיאה לישראלי טוב, ארזתי איתי גם קפה שחור (כן, טורקי עלית אדום), כי מה לעשות, אני לא מתעורר בבוקר בלי קפה חזק שמקפיץ לי את החיים.
בהודו, תרבות הקפה היא בעצם תה שחור עם חלב, או צ'אי מסאלה, שזה תה עם תבלינים וחלב, לרוב של באפלו. טעים מאוד, אבל זה לא קפה. אפילו לא תחליף. זה באמת היה אתגר למצוא קפה טוב בהודו. בערים הגדולות יש בתי קפה יותר מערביים עם משקאות קפה ידועים והגיוניים, אך בתוך המדינה, בכפרים ובדרכים – רק צ'אי.
גם בתאילנד הקפה הוא בעצם תה עם חלב אבל כאן, בזכות התיירות, ניתן למצוא קפה טוב בכל מקום – באיים הטרופיים, בחופים הנוצצים ובכפרים. וכמובן שגם כאן יש רשתות בתי קפה כמו סטארבקס (זוועה) ואמזון קפה האסייתית.
בלאוס מגדלים קפה והתרבות הצרפתית הקולוניאלית מורגשת חזק בתחום הקפה ומאפה במקומות רבים. נגיד, לואנג פרבאנג היא עיירה לאורך נהר המקונג הענק שנראית כאילו נעצרה אי שם בתקופה הקולוניאלית. מסביב לעיירה משתרעים שדות אורז אינסופיים וכפריים עובדים בשיטות מסורתיות, בניגוד מובהק להתרחשות בעיר. אבל את הקפה הכי טעים שתינו בעיירה ואנג ויינג שבמרכז לאוס, בבית קפה קטן לאורך הנהר, בין דוכני סנדוויץ' מקומי. קפה חזק וארומטי, ואפילו מצאנו חלב שיבולת שועל, סויה ותחליפים צמחיים אחרים.
חיכיתי כבר לשלב במסע בו נגיע לווייטנאם, בירת הקפה של המזרח הרחוק. ואכן, כשהגענו לממלכה האקזוטית נפתח בפנינו עולם קפה עשיר ומורכב.
האנוי – בתי קפה בכל מקום, דוכני קפה מכל סוג וצורה, שחור, קרמל מלוח, עם קצף ביצים, עם חלמון ביצה ועוד המון אפשרויות, מוזרות יותר או פחות. חוויית הקפה היא אירוע לכל דבר בווייטנאם. משפחות, חברים, פגישות עבודה – הכול קורה בבתי הקפה. אני כאמור אוהב את הקפה שלי שחור וחזק, אז הזמנתי קפה שחור וייטנאמי. הטעם היה אגוזי מובהק והקפה די חלש (בהמשך למדתי להזמין אותו חזק).
הווייטנאמים אוהבים את הקפה שלהם בטעמים שונים ומשונים. דגמתי לא מעט בתי קפה בסגנונות שונים ומספר רב של צורות הכנה – פילטר, פרנץ' פרס, אספרסו, אמריקנו חם וקר – אבל בשורה התחתונה, הכי טעים היה קפה שחור חזק וארומטי בדוכן רחוב פשוט על עגלה קטנה.
הקיצר, בווייטנאם מגוון סוגי הקפה הוא אדיר ויש גם את הקופי לואק המפורסם, הקפה שעובר במערכת העיכול של אותו גחן דקלים מסכן, ובשוק בהו צ'י מין הגדולה אפשר ממש לחוות את כל סוגי הקפה האפשריים. מומלץ לבקר כמה שיותר. לבריאות!"
