אחרי שש שנים וחצי בצבא, רנן הדר טס למזרח למסע של מחקר על תרבויות הקפה המקומיות • מה מאכזב בטוקיו, איך שותים קפה בווייטנאם, ומה הפתיע אותו בתאילנד? • לא לדאוג, יש גם המלצות לבתי קפה שווים

לפני כעשרה חודשים הגשמתי חלום וטסתי לטיול ארוך במזרח. אחרי שש שנים בצבא ועוד חצי שנה בשירות מילואים, כל כך רציתי את תחושת החופש שבטיול, בטח בטיול סולו, ומהרגע שהודעתי למפקדים שלי שאני טס, התחלתי לספור את הימים ולתכנן את הטיול: איפה אתחיל, איפה אשן, איפה יש אטרקציות מעניינות, אבל לפני כל זה – איפה שותים קפה?
בתור בריסטה בעבר (בתיכון, לא להתרגש) וחובב קפה בהווה – בעיקר בצורת פילטר ובקליות בהירות – חששתי מאוד מאיכות הקפה במזרח. כחלק מזליגת המערב למזרח, ידעתי שקיימת שם תרבות קפה, בעיקר בווייטנאם, שהייתה תחת כיבוש צרפתי שנים. אבל גם ידעתי שבסופו של דבר, תרבויות המזרח הן בעיקרן תרבויות של תה. עם הידיעה הזו, והרצון לחקור את תרבות הקפה האסייתית, ובפרט את תרבות הגל השלישי במדינות האלה, יצאתי למסע למזרח.
במהלך מסעי הגעתי לתאילנד, קמבודיה, וייטנאם, הונג קונג, הפיליפינים, יפן והודו, אבל לצורך מיקוד הדיון אתייחס רק לתאילנד, וייטנאם ויפן (למעוניינים, בסוף המאמר מצורף לינק לרשימה של 137 בתי קפה שאהבתי או שהמליצו לי עליהם, בגוגל מפות).


תאילנד השאירה אותי בשוק
את המסע התחלתי בפברואר בתאילנד. לפני הטיול הזה הייתי פעם אחת בלבד בתאילנד, עם המשפחה לפני המון שנים, כך שלא זכורה לי חוויה כלשהי של קפה שם. ידעתי, בעיקר מהרשתות החברתיות, שהתאילנדים חובבים קליות ארטיזנליות ואת הגל השלישי, אבל רציתי לבוא ולראות בעצמי. בעיקר עניין אותי – האם באמת קיימת תרבות קפה של הגל השלישי במדינה שנחשבת יחסית מתפתחת?
אז נתחיל מהסוף: תאילנד אמנם מדינה מתפתחת, אבל בחלקים רבים שלה אפשר לחזות במקומיים שחיים ברמת חיים די גבוהה יחסית לשאר המדינה, בעיקר במטרופולינים כמו בנגקוק וצ'יאנג מאי. בהתאם, אפשר למצוא יותר בתי קפה בסגנון הגל השלישי בערים האלה, וכמובן במוקדי תיירות גדולים בדרום המדינה.

בתאילנד מגדלים המון קפה, בעיקר בצפון המדינה בשל האקלים המאפשר, כשהגידולים מתחלקים חצי-חצי בין ערביקה לרובוסטה. עניין אותי שאצלנו בארץ כמעט לא רואים קפה תאילנדי. ואכן, רוב הקפה התאילנדי נצרך בתוך המדינה ורק מעט ממנו מיוצא. בטעמו, הקפה התאילנדי הזכיר לי מאוד את הקפה האינדונזי, וכמות המקומות שבהם הציעו קפה פילטר הייתה מרשימה.
תאילנד די השאירה אותי בשוק, בעיקר מבחינת חדירת המערביות, ואולי גם מעט מהתרבויות מקוריאה ויפן – יותר אייס קפה בכוסות ממותגות, משקאות מבוססי אספרסו בהמון טעמים, ובריסטות סופר מנוסים. בקיצור, מבחינת קפה, לא לחשוש לטוס לתאילנד. ובטח לא מבחינת אוכל, אבל את זה אשמור לטור אחר.
בווייטנאם הקפה מתוק מאוד, אבל מצאתי גם רובוסטה ספיישלטי
במרץ הגעתי לחודש בווייטנאם. כאמור, הצרפתים שלטו בווייטנאם המון שנים (וגורשו משם אחרי מלחמה עקובה מדם) והביאו איתם המון מאפיינים מעניינים, כמו ארכיטקטורה, אוכל, וכמובן תרבות קפה. וייטנאם היא יצואנית הרובוסטה הגדולה בעולם – אבל כמה העובדה הזו משפיעה על צריכת הקפה במדינה עצמה? אז מתברר שהיא משפיעה. מאוד.

הווייטנאמים צורכים המון מהקפה המקומי, בקלייה כהה מאוד ובדריפר מיוחד. את הקפה הם נוהגים לשתות מתוק מאוד, אפילו עם תוספת חלב מרוכז, מה שיוצר קפה מעט קינוחי, לא כל כך ספיישלטי. אולם, כאמור בערים הגדולות כמו האנוי ודה נאנג, אפשר למצוא בתי קפה של הגל השלישי.
בהאנוי ישבתי בבית קפה שמגיש רובוסטה ספיישלטי (עם ציון SCA של 80 נקודות), שהיה מעניין. זה היה כמו לשתות ערביקה בקלייה בהירה, רק בלי הקיק של החמיצות. ארומות חזקות של אגוזים ושוקולד. המקומיים הכפריים פחות ישתו קפה – אולי בגלל מחירו? – כך שברוב האזורים הכפריים תסתפקו בתה או בקפה וייטנאמי שלא יהיה טעים מאוד. לפחות האוכל והנופים שווים את זה.
יפן – ממלכת הגל השלישי?
בחודש יוני הגעתי ליפן, בידיעה ברורה שהגעתי לממלכת הגל השלישי. יפנים שותים קפה, ללא ספק, ויש המון בתי קפה של הגל השלישי, בטח בערים הגדולות. אבל בכל זאת מעט התאכזבתי.
הקפה מיובא, בדומה לקפה בישראל. לרוב יהיה קלוי או כהה מאוד או בהיר מאוד, בסגנון נורדי. אולי החך הישראלי שלי רגיל בדיוק לאמצע, אבל היה לי קשה עם הקיצוניות. בנוסף, הקפה היה יקר מאוד. יפן מעט זולה בהשוואה לישראל, אבל עדיין על קפה, ובפרט איכותי, שילמתי בדרך כלל יותר מבארץ. גם ציפיתי לצאת עם המון ציוד לפילטר, אבל משום מה גם במרכז טוקיו התקשיתי מאוד למצוא חנויות שמוכרות ציוד כזה. לפחות הקפה בחנויות הנוחות היה מריר ובועט, וזה עוזר בטיול עם נסיעות ארוכות.

- בלָאוֹס יש בריסטות קוסמים וקפה מקומי מעולה, אבל כדאי להגיע מצוידים בסבלנות
- קולוניאליזם וקפה: מסע של ניחוחות, ארצות אקזוטיות, תשוקה וניצוּל
לסיכום, מעבר לתרבות, לחוויות ולמקומות שדרום-מזרח אסיה מציעה – חובבי הגל השלישי לא ייצאו מאוכזבים. יש לנו כישראלים המון מה ללמוד מהאסייתים על מקצוענות בהכנת קפה, תשומת לב לפרטים הקטנים ובעיקר תרבות קפה הפילטר שכמעט ולא קיימת בארץ. כולי תקווה שהתחום, שכרגע יחסית נישתי, יתפתח ויגדל, ונפסיק לשלם הרבה על הפוכים בינוניים ומטה. ונאמר אמן.
ובהמשך להבטחה מתחילת הטור, המפה עם בתי הקפה המומלצים נמצאת כאן.