בלָאוֹס יש בריסטות קוסמים וקפה מקומי מעולה, אבל כדאי להגיע מצוידים בסבלנות

הטיול שלי במזרח, שהתחיל בצפון תאילנד, הוביל אותי ללאוס השכנה. לאוס היא מדינה שכששומעים את השם שלה, האסוסיאציה שעולה היא תאילנד או וייטנאם – כי היא בין לבין ולרוב היא לא זוכה לביקור או ציון משל עצמה. אבל הנה, יש לכם הזדמנות להכיר אותה קצת ואת תרבות הקפה שלה.

לאוס היא מדינה גדולה מאוד ויפה מאוד, פראית אך שלווה, שעדיין מושפעת מאותנטיות ופשטות ולא עברה לגמרי שדרוג מערבי (רק באופן חלקי). המשמעות היא מצד אחד שתרבות הקפה בה עדיין מתפתחת, אך מצד שני תופתעו לגלות שיש בה אזורים שמהווים קרקע פוריה לגידולי קפה על-ידי מקומיים שהבינו את הפוטנציאל הכלכלי של הפולים הנחשקים.

היסטורית, לאוס הושפעה מאוד ממלחמות (שלא היא התחילה), והיא המדינה הכי מופצצת בהיסטוריה – זוכרים את מלחמת וייטנאם? לאוס היא זו שחטפה את רוב ההפצצות האמריקאיות, שהן כ-2,000,000 טונות. אבל נחזור אחורה בזמן. לאוס הייתה קולוניה צרפתית, וצרפת היא זו שהביאה את תרבות הקפה לאזור. בזמן מלחמת העולם השנייה הצרפתים נטשו את לאוס ואת החוות, ורק לאחר מלחמת וייטנאם הלאוסים, שהתפנו מלחימה והסתתרות במערות יפהפיות שבורכו בטבע פראי, הבינו את הפוטנציאל והחלו לגדל קפה. לאחר סיום המלחמה לאוס קיבלה עצמאות והחלה בתהליכי התפתחות ותיעוש – ועדיין, מרבית תושבי לאוס הם חקלאים המתפרנסים מחקלאות – כאשר קפה הוא ענף תעשייה משמעותי.

איך הלאוסים שותים את הקפה שלהם? ואיך זה שוב קשור להיסטוריה?

בלאוס הקפה מריר, חזק ומתוק, והאופן בו הוא מפולטר גם קצת הרתיע אותי – הסינון עובר דרך בד שמזכיר גרב – כך שאני מודה שרק שלושה שבועות אחרי שהחתמתי שם דרכון הסכמתי לטעום אותו, והאמת היא שגיליתי שהשד לא כזה נורא. אחרי הסינון מוסיפים לו חלב וחלב מרוכז, כדי להמתיק את המרירות, כך שנוצר משקה קרמי ועשיר. הוא מופק בדרך כלל מפולי רובוסטה בעלי טעמים חזקים ועוצמתיים, ולא סתם – הרובוסטה הוא זן עמיד יותר מהערביקה המפונקת, וזה הזן העיקרי ששרד בלאוס אחרי כל שנות המלחמה והבעיות שהחקלאים נאלצו להתמודד איתן, כמו מזיקים. החקלאים הלאוסים נאלצו להתמודד גם עם פצצות בזמן המלחמה וגם עם שאריות שעדיין מוטמנות באדמה, וכמו ברולטה רוסית, לחקלאים שעובדים את האדמה אין מושג איפה אפשר למצוא בטעות נפלים. אם עבדו את האדמה ובמקרה הפצצה מופעלת – נוצר נזק פיזי וכלכלי אדיר לחקלאי, למטעים ולמשפחה שלו. אם הפצצה מתגלה בלי להתפוצץ, החקלאי מחויב בדיווח לרשויות, וכתוצאה מכך כל הכפר מתפנה עד לסילוק הפצצה וניקוי כל האזור. זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן שבו אף אחד לא מטפל בצמחים וביבול. במוזיאון ה-COPE בעיר הבירה ויינטיאן (או: ויאנג צ'אן) אפשר לראות את כל הנזקים הפיזיים שנגרמים לחקלאים המקומיים והשיקום שהם נאלצים לעבור.

חוץ מהקפה הלאוסי המסורתי, שאותו בעיקר שותים הגברים, יש עוד שני סוגי קפה עיקריים נפוצים. בבתי המלון ובגסטהאוסים למשל, מקובל להציע לאורחים שקית עם מיקס של קפה אינסטנט עם אבקת חלב וסוכר. הרבה סוכר. אני לא ארחיב בטעם של הקפה הזה כי זו חוויה שגרמה לי להתרחק מהקפה המקומי, אפילו בבתי הקפה, אבל הלאוסים אוהבים. הסוג הנוסף הוא קפה קר שנקרא "קפה נום ין" (Cafe Nom Yen), והוא למעשה הגרסה הקרה של הקפה הלאוסי, ונשים הן אלו ששותות אותו לרוב. וגם הוא מתוק, מתוק מאוד. כנראה שאת החיים בצל מלחמות, עריצים וגם הרבה עוני – צריך איכשהו להמתיק.

הלאוסים שותים את הקפה שלהם מוקדם בבוקר, כי הם אנשים שקמים בכל בוקר לזריחה ואפילו לפני. הם יוצאים עוד בחושך לתהלוכת נזירים שנקראת "טאק באט" (Tak Bat), מנהג רווח בתרבות הלאוסית, שבו המאמינים הבודהיסטים קמים עם שחר לפגוש בנזירים, לקבל מהם ברכה ליום טוב של בריאות ופרנסה ולתרום להם מזון, בזמן שהנזירים יוצאים מהמקדש ועוברים יחפים ברחובות בגלימות הכתומות. אני הייתי קמה יחד איתם.

באחד הבקרים התעוררתי להשתתף במנהג ולתרום מזון לנזירים. לאחר הטקס השעה כבר הייתה מאוחרת בלאוס, כלומר שבע בבוקר, ומצאתי את עצמי משוטטת בשוק הבוקר המקומי, תרה אחר מאכלי בוקר טעימים ואחר בית קפה שכבר החל להתמלא. החוויה הזו כולה קרתה בעיר לואנג פראבנג (Luang Prabang), עיר יפהפייה עם השפעות צרפתיות שיושבת על נהר המקונג והפכה לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. זה הרגע שבו טעמתי את הקפה הטעים ביותר שטעמתי בלאוס – אפילו טעים יותר מקפה של מכונת אספרסו מפולי ערביקה מקומיים, שהחך המערבי שלי מורגל אליו – בבית קפה מקומי בשם לאולו (Laolu). הוא נקרא כך כי מגישים בו קפה מקומי (Lao, כלומר לאוסי), על-ידי בחור צעיר שמתגאה מאוד במורשת שלו וחולט תערובות קפה כמו קוסם. את הקפה שתיתי עם מעט חלב מרוכז ולמרות המתיקות הוא היה בטעם שהחזיר אותי לשם גם בבוקר שאחרי.

וחוץ מזה, איך זה לשבת בבית קפה מקומי? באחד הבקרים התיישבתי בבית קפה עם תצפית מהממת לנהר (Pullmind Cafe), בעיירה ואנג ויינג (Vang Vieng), אשר מוקפת כולה הרים וצוקים של טבע פראי, כשברקע כדורים פורחים צובעים את השמיים. נשמתי לרווחה והתמלאתי ציפייה כשגיליתי שיש להם גם מכונת אספרסו קטלנית וגם חלב סויה (בהרבה מבתי הקפה של לאוס מגישים רק חלב ואין תחליף צמחי, או שיש רק קפה לאוסי – זה עם הגרב – ואין בכלל מכונת אספרסו, כי העלות של מכונה כבדה מאוד במדינה שאחת הבעיות שלה היא עוני). הזמנתי קפה עם ישראלית נוספת שפגשתי בטיול וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו… בוהות בנוף ומדי פעם בודקות מה עם הקפה, שכן רוב הצוות במקום גם ישב כמונו ובהה. עד שהיא העירה בבדיחות דעת שאולי לא היה להם בכלל חלב סויה והם הלכו להביא אותו. בסיומו של הצחוק המתגלגל, נעצר ברחבת בית הקפה רוכב אופנוע עם שקיות מלאות קרטונים – של חלב סויה. הסיפור הזה מתאר לעתים את החוויה בבתי הקפה של לאוס, שבהם לרוב לבעלי המסעדות ובתי הקפה אין את המצרכים הנדרשים להכנת מנה כלשהי, או אפילו להכנת הקפה – והם יוצאים להביא אותם מהשוק המקומי או לקטוף מהגינה רק אחרי ההזמנה. המשמעות היא שהישיבה בבתי הקפה של לאוס לפעמים גם כרוכה בהמתנה ארוכה וצריך להתאזר בסבלנות, וכנראה להגיע על בטן מלאה של קפה אינסטנט מההוסטל.

מה לקחת לאי בודד? קפה קר כמובן! מהעיירה המשכתי עוד דרומה בטיול, לגבול קמבודיה, לאזור שמכונה 4,000 האיים, על שום שבאזור זה מתפצל נהר המקונג האדיר ויוצר מקבץ של איים. כמעט כל האיים בודדים באמת, אבל אחד שלא, קרוי דון דט (Don Det), וברגע שירדתי מהסירה, הנחתי את התרמיל בתחנת הטוקטוקים ויצאתי לגלות את בתי הקפה המקומיים. לשמחתי ממש ברחוב הראשי של האי הקטנטן והאקזוטי מצאתי בית קפה חמוד של חוואי מקומי העונה לשם ג'יי (זה רק "שם החנות" שלו, במקור יש לו שם לאוסי). הוא מגיע מהעיירה פאקסה באזור Bolaven Plateau, האזור הכי ידוע בלאוס לחקלאות קפה, בשל האדמה הוולקנית שלו שמהווה קרקע פורייה בשילוב תנאי מזג אוויר מושלמים לגידול.

ג'יי סיפר לי על התובנה שהתפתחה אצלו לגבי הפוטנציאל בגידול קפה, ובייצוא של הפולים. אבל הוא השכיל אף יותר להבין שכדאי לו לפתוח חנות למכירת התוצרת המקומית של החוות המשפחתיות, ועוד יותר כדאי גם להגיש אותו לתיירים. קיבלתי ממנו כוס תה שמופק מפרחי הקפה והיה לו טעם עדין ונעים, כהכנה לאמריקנו הקר והמרענן שיגיע – או יותר נכון להמתנה שלו. ביקשתי מג'יי קפה עם חלב סויה, והוא יצא מהחנות למכולת ממול – שמוכרת סמוסות טעימות שאכלתי עם הקפה, מורעבת מהמסע שעברתי כדי להגיע לאי – וקנה חלב סויה כדי שיהיה לו איך להגיש את הקפה למערבית שכמוני.

ההמתנה בבתי הקפה של לאוס היא בהחלט חלק מהתרבות המקומית והחוויה הכוללת, אבל זו ארץ עם קסם משלה וקוסמים שיודעים להכין קפה מקומי ששווה את ההמתנה.

אז איפה כדאי לשתות קפה בלאוס?

בלאוס הרבה בתי קפה מומלצים, הנה הרשימה שהכנתי לביקור בלאוס, וכדאי גם לכם שתעשו את זה בהקדם, לפני שהיא תתפתח ותפסיק להיות סתם מדינה בין תאילנד לוייטנאם, אלא יעד אקזוטי בפני עצמו שתיירים נוהרים אליו. נתחיל מצפון לדרום:

הכפר Muang Noy:

• גיקו קפה (Gecko): תפריט מערבי ומנות קארי אלוהיות, יש חלב סויה ומכונת אספרסו
• פטס' (Phetdavanh): האהוב על תיירים ישראלים, עםתפריט מערבי וקפה משובח (יש רק חלב קוקוס כחלב צמחי). בכל בוקר מוגש בופה שווה ביותר וטעים ממש

העיירה Nong Khiaw:

• דליילה (Delilah's): ידועים מאוד בקינוחים, המלצה שלי, לכו על פאי לימון. יש חלב סויה ויש מכונת אספרסו

העיר Luang Prabang:

• לאולו קפה (Cafe Laulo): הקפה הלאוסי המסורתי המצטיין בכל לאוס
• קופי אקספרס (Coffee Express): אם בכל זאת חשקה נפשכם בקפה מערבי טוב (יש חלב סויה)
• קומה קופי (Comma Coffee): בית הקפה הכי יפה ואינסטגרמי בכל העיר וגם בלאוס. יש חלב קוקוס

העיירה Vang Vieng:

• טנגו בייקרי (Tango Bakery): קוראסון שקדים אלוהי. שייך לצרפתי שאופה הכל עם חומרי גלם מצרפת
• קיווי קיטשן (Kiwi Kitchen): בית קפה מערבי עם ארוחות בוקר טעימות ביותר (יש חלב סויה)
• האקדמיה (The Academy Training Hotel and Restaurant): מסעדת האקדמיה של לאוס למלונאות ומסעדנות שבה התלמידים מכינים, מבשלים ואופים הכל במקום – ארוחות בוקר, צהריים וערב ברמה גבוהה (יש חלב קוקוס)
• נייקד אספרסו (Naked Espresso): בית הקפה הכי מערבי בוואנג ויינג, עם ארוחות בוקר ולחם מחמצת מעולה (יש סוגי חלב צמחי מגוונים)
• פולמיינד קפה (Pullmind Cafe): בית קפה עם נוף מטריף (התמונה בראש הכתבה), קפה מעולה וחלב סויה

Vientian, עיר הבירה של לאוס:

• איידנ'ס (Aiden's by Manee Cafe): ללא ספק בית קפה רמה אחת מעל כולם, וגם הכי יפה שהייתי בו (מגוון חלב צמחי)
• דריפ 1920 (Drip 1920s): בית קפה בסגנון שנות ה-20, והצוות לבוש בהתאם. הקפה מעולה, וגם משקאות המאצ׳ה (מגוון חלב צמחי). ממוקם בתוך הוסטל בשם Barn 1920s Hostel
• סוזט (Suzette): צרפתי עם קרפים מדהימים (מגוון חלב צמחי)
• נייקד אספרסו בוטניקה (Naked Espresso Botanica): הסניף הכי יפה של רשת נייקד אספרסו. מומלץ לנסות את הקולד ברו עם לימון ודבש (יש חלב צמחי)

העיר Pakse:

• תאיבאן קפה (Thaibaan Cafe): עוגות וקינוחים שווים. גם משקאות הקפה מוגשים כקינוח בטעמים שונים, פרפוצ'ינו לחם וחמאה מומלץ
• אמור פאטי (Amore Fati Coffee): תפריט מערבי עם ארוחות בוקר, קפה טוב וחלב שקדים

האי Don Det:

• ג'יי קפה (Jay's Coffee Shop): הקפה הכי טוב באי (יש חלב סויה, אם תבקשו)
• מאמא טאנון (Mama Tanon): האהוב ביותר על ישראלים, תפריט מערבי ומקומי, האוכל מושלם ויש חלב סויה – ביקור חובה!
• טורצ'ר סנדוויץ בר (Torture Sandwich Bar): סנדוויצ'ים מלאים בכל טוב של מעשנת בשר, אבל גם יש גם מנות טבעוניות. יש חלב סויה וקפה לאוסי
• גרדן ריבר סייד (Garden River Side): מכונת האספרסו הכי מקצועית על האי (יש רק חלב קוקוס)

ג׳ומה בייקרי (Joma Bakery Cafe): רשת מוצלחת ביותר שמצויה בערים הגדולות, עם אוכל וקינוחים מעולים, לחם בננה אוורירי. וטעים. יש חלב סויה.