קפיטליזם הפוך: האופניים של אלעד

אלעד יותר גבוה ממני. זה מטריף אותי. כשאני נתקל באנשים שגבוהים ממני, וזה נדיר, אני מאבד את זה. זה קורה אחת להרבה זמן בחנות, ותמיד אני מוטרד, למרות שזה שטויות. אלעד נכנס אלינו במקרה ומיד שמתי לב לגובה. הוא היה בלונדיני, שרירי וחמוד, ושמח ללמוד על זנים ותערובות. בסוף לקח אל-קאריביה קוּלית מאינדונזיה, ולמעשה, נשאר נאמן לתערובת הזאת קרוב לעשור.

כפי שקורה הרבה עם לקוחות קבועים, עם הזמן השיח ביננו העמיק, אלעד ניסה סוגים שונים של קפה, בקליות שונות ומאזורים שונים בעולם, התחיל לבוא עם הכלב בבקרים ועם בת הזוג בימי שישי, וכך הפך ללקוח זהב אצלנו בחנות הוותיקה. בכל פעם שאנחנו נפגשים אנחנו מחליפים סיפורים ודיווחים מהנעשה בעולם, והסיפור שסיפר לי שבוע שעבר היה שיא השיאים.

הסיפור של אלעד משבוע שעבר:

אלעד רווה התל אביבי קנה אופניים חשמליים ייחודיים, בגודל חריג ועם גלגלים עבים במיוחד. בנוסף הדביק עליהם מדבקות זרחניות, דגלונים צבעוניים, וקשר בשרשרת חזקה. הבלונדיני המסוקס היה משוכנע שלא יעזו לגנוב אופניים אנומליים שכאלה בשום מצב, אבל מה, על השבוע הראשון שלהם אצלו שדדו אותם ללא רחמים כשעצר לפרישייק טרופי בדוכן תמרה בדיזנגוף.

"הייתי עצבני במיוחד", סיפר לי על הבר תוך כדי שהוא שותה אספרסו קאריבי מסנטו דומינגו. "לא חשבתי שדבר כזה יקרה, שאשכרה ידפקו דבר כל כך חריג בנוף. קריזה ממש! אבל היה לי ברור שאם אחפש אחריהם, אמצא אותם מיד".

"נו, והלכת לחפש?"

"ברור! עוד באותו יום. לקחתי את הרב קו ועליתי על קו 5 לנווה שאנן. הסתובבתי בין החנויות של העובדים הזרים באחר הצהריים המפויח, ובחיי, תוך פחות מחצי שעה מצאתי את האבדה. זיהיתי אותם מוחבאים בתוך חנות אופניים של שלושה אריתראים, חשודים למראה".

"לא להאמין!"

"ממש! אני אומר לך, לאורך ההיסטוריה, המערב עשק באכזריות את אפריקה, אסיה ודרום אמריקה, ניצל את המדינות למשאבים ורווחים ומה לא, ועכשיו הם מגיעים אלינו בדלת האחורית וגונבים הכול בחזרה! קפיטליזם הפוך!"

"אין לתאר".

"ממש! תן לי כוס מים בבקשה. בלי קרח. בכל מקרה, שיחקתי אותה נחמד ותמים, שאלתי על אופניים ונתתי להם תחושה שלא רק שאין לי בעיה של תקציב, אני גם לא יוצא מהחנות בלי לרכוש זוג גלגלים ייחודי. הם היו מאושרים. נכנסתי לתוך החנות החשוכה מסתכל מסביב ואז הוצאתי את האופניים שלי. 'אני יכול לקחת אותם החוצה כדי לשבת עליהם ולראות איך הם מרגישים?', שאלתי עם פני מלאך.

'בטח', ענה לי אחד מהם. השניים האחרים ראו משחק כדורגל במסך הקטן. הוצאתי את האופניים לכניסה של החנות בשמש, עליתי על המושב לאט לאט ואז, אח שלי, דפקתי את הספרינט של הלייף! ברחתי וסימנתי להם שימותו והם התחילו לצרוח באריתראית ולרדוף אחריי, אבל האופניים היו חיה. מהפחד והטירוף, לא עצרתי עד שהגעתי לשינקין. צרחתי כל הדרך. לא האמנתי שאשכרה זה קרה, שמצאתי אותם, שהם אצלי!"

• עוד סיפורים מהחנות:
  – גבי האתיופית מהקריביים
  – מקס והתותים: "מי רוצה לחטוף מכות בפנים בשביל תואר חסר תכלית?"
  – לכל הסיפורים מהחנות

"פשששש, לחלוטין אחד הסיפורים הטובים ביותר ששמעתי כאן בחנות".

"סיפור לנכדים!"

"לגמרי. מה הגובה שלך?"

"1.91".

"וואי וואי, עקפת אותי בסיבוב".

"חחח, כן, לא נורא, לפחות על האופניים שלי".