גבי בלולו קונה כבר 40 שנה את אותה תערובת פולים – קולומביה בקלייה כהה מדי – שכבר מזמן נקראת על שמה. כשבית הקלייה נשרף והתערובת נגמרה, גבי כמעט שרפה אותו שוב מרוב עצבים • איתי שקד מביא סיפורים שקרו באמת, אולי, בחנות הקפה הקטנה בשוק הכרמל • סיפורים מהחנות – מדור חדש, פרק ראשון
גבי בלולו קונה אצלנו בחנות הקפה כבר ארבעים שנה. זה מדהים כשחושבים על זה – התל אביבית הקטנה הזאת קונה את אותה תערובת, באותה פינה שבתחילת שוק הכרמל, שנים רבות עוד לפני שנולדתי. עשרים שנה אחרי שהחלה לקנות את הקפה, ובעקבות יחסיה הטובים עם אדון שטרן הזקן שמכר כאן בחנות לפנינו, התערובת "קולומביה כהה" הפכה ל"התערובת של גבי". עברו מאז עוד עשרים שנה.
כשהתחלתי לעבוד בחנות לפני כשנתיים, עדיין הייתי סטודנט באוניברסיטה. למדתי וציירתי וחלמתי כל היום, ואל חנות הקפה הגעתי במקרה. מיכה הבוס לקח אותי תחת חסותו, האמין בי, נתן לי יד חופשית לנהל את החנות כראות עיניי וסיפר לי על אותה לקוחה ותיקה שקונה את תערובת הקולומביה הכהה, שקיבלה את שמה. הבנתי שמביאים את התערובת במיוחד מבית הקלייה "מאייר" שבקצה הקריות של חיפה, ושבמקרה של הלקוחה גבי בלולו, אם הקפה לא מגיע בזמן, חבל על הזמן.
"הגברת הזאת יודעת בדיוק מתי התערובת עומדת להיגמר", מיכה אמר לי יום אחד כשבא לבקר ולפקח בחנות. זה היה בוקר חורפי והשמיים היו אפורים. רוח קרירה מהים נשבה בסמטאות השוק. אנחנו יושבים על הבר ושותים אספרסו קצר מתערובת הבית. ריח קפה קלוי נישא באוויר, עדין וארומטי.
"אתה צודק", אני מסיים את השוט בלגימה אחת. "שמתי לב שבדיוק כשאני רואה שכמעט ואין יותר מהתערובת, גבי מתקשרת לשאול אם הזמנו משלוח חדש".
"בדיוק", מיכה משחק עם הכפית בקרמה של האספרסו, "לפני עשר שנים היה פיצוץ כשאירעה שריפה במפעל של מאייר ולא הייתה קולומביה כהה במשך חצי שנה. אתה לא מבין איך בלולו כעסה".
"אני מתאר לעצמי", עניתי.
"הגברת באה כל יום לחנות לשאול אם סיימו לשפץ בחיפה ולקחה את מספר הטלפון של המפעל כדי לצעוק עליהם, אבל לא היה עם מי לדבר. גם המשרד נשרף".
אני צוחק בפינה הרחוקה של החנות ומכניס את הקפה הירוק למכונת הקלייה. דרך החלון הקטן אני רואה את הפולים מסתובבים בתוף הפנימי. תוך רבע שעה הם יהפכו מירוקים לאפורים, ואז לצהובים, ובתום כמחצית השעה, יהיו חומים. זה הסימן שהקפה מוכן. גבי בלולו אוהבת את הפולים שלה שחורים לגמרי.
***
יש כמה לקוחות קבועים ל"תערובת של גבי", אך הקונה העיקרית היא גבי עצמה. עבורה נטרח קצת יותר, אבל כשהמפעל של מאייר נסגר סופית והתחלנו לקלות בעצמנו בחנות גם את הקולומביה הכהה, התחילו הצרות. היינו צריכים לשרוף את הקפה במיוחד בשביל הגברת העקשנית, ממש להרוג אותו בקלייה כהה וחזקה יותר מהרגיל, ובלולו לא נרגעה עד שרצחנו גם את הגופה. היא רוצה את הקפה שלה שרוף יותר משרוף.
המשך יבוא.
לפרק הבא: "האישה הזו מסוכנת, שלא תקלה לי את הקפה!" | גבי האתיופית מהקריביים – חלק ב'
