בני מהאטליז בשוק ישב לראות משחק של ברצלונה, ופתאום ראה במצלמות מישהו מנסה לגנוב לו את הג'יפ מהחניה. זה הוביל למרחץ דמים וקיר גבס חדש • איתי שקד מביא את הסיפורים מחנות הקפה הקטנה בשוק – זהירות, סיפור מטורף
לפרק הקודם: הסיפור על הג'יפ של בני – חלק א': "אח שלי, כמעט הלכתי קפוט"
אני מכין לבני את האספרסו שלו כמו שהוא אוהב – בכוס לקחת, ארוך, עם קצת קרם חלב חם. הפעם הכנתי את המשקה מערביקה קוסטה ריקה שיש במטחנה הקטנה. אני מניח את הכוס של בני על הבר ומכין גם לעצמי קפה של בוקר, מתערובת אל קאריביה הקלאסית מאינדונזיה. ניקיונות אחר כך.
"זה היה ערב רגיל", הוא מתחיל לספר, "ישבנו אני והבת שלי קמילה בסלון בבבלי וראינו משחק כדורגל. נראה לי שקמילה הכינה שיעורים. לצד המסך הגדול של הטלוויזיה יש מסך קטן ומפוצל של מצלמות האבטחה, רואים בו את החצרות, את המחסן ומצלמה אחת על החניה של הג'יפ. אני חושב שזה היה משחק של הסופר קלאסיקו וברצלונה הובילה. פתאום קמילה אומרת לי – 'אבא, תראה, יוצאות רגליים של מישהו מתוך הג'יפ'.
אני מתקרב למסך המפוצל, ובאמת רואה רגליים של מישהו, שכנראה שוכב מתחת להגה, משחק עם הכבלים של ההתנעה ובדרך לגנוב את האמ-אמא של הג'יפ שלי! התפוצצתי! הלב התפוצץ, מזעם וחרדה. ישר רצתי לחניון כדי להציל את המצב.
'אבא, תיזהר', קמילה קראה אחריי בבהלה. אמרתי לה שלא תסתכל במסך.
יצאתי מהמטבח לחלל החניה בשקט בשקט, ובאמת ראיתי רגליים שעירות מגיחות מהצד של המושב. התקרבתי בזהירות. הגנב היה כנראה קרוב להצתה של המנוע כי הוא ממש לא שם לב אליי. תפסתי את הרגליים הגדולות בבת אחת וניסיתי למשוך את החרא החוצה. הקָאקֶער התרומם מהר, שלף את המברג, ובלי לחשוב פעמיים – דקר אותי! הבן יונה איך זה כאב!!! דקר אותי בחזה! כמה דם השפריץ! בלי לחשוב פעמיים דקרתי אותו בחזרה ברגל עם מברג שמצאתי בדלת של הג'יפ. הוא צרח מכאבים כמו סירנה של משטרה עם צ'קלקות ושפריץ של דם התיז על הדשבורד ועל הידיים שלי. הוא התעשת מהר, התרומם בשנייה והתחיל לדקור אותי שוב. מההלם לא הספקתי לזוז. שמעתי צעקות מתוך הבית, כנראה של קמילה, שראתה הכול במסך של המצלמות. קיוויתי שהזמינה את המשטרה – מרוב עצבים לא חשבתי על זה בכלל.
הגָּנֵב ניסה להוציא לי את העין. הפעם זזתי והמברג נתקע לי במצח, שורט וחותך כמו סכין. עוד דם התיז, ואז המניאק נתן קפיצה מטורפת לאחור ויצא מהצד השני של הג'יפ, משאיר אחריו שביל אדום על המושבים ועל החניון תוך כדי שהוא בורח בצליעה. הייתי המום מהכאב. היה לי קשה לראות בגלל הדם על הפנים, אבל הבחנתי שהוא נכנס למכונית שחיכתה לו בחוץ ובחריקת בלמים הם ברחו. נשארתי פצוע ומדמם".
"וואו, איזה סיפור, בני", אני מסיים את הקפה ומניח את הכוס על הבר. בני מסיים את האספרסו בשלוק ארוך. מחוץ לחנות הוותיקה זריחה חורפית עלתה על העיר ועל השוק השומם. עדיין מוקדם מאוד.
"כן. המשטרה הגיעו אחרי חצי שעה עם צלם שצילם את הזירה. הם לקחו ממני עדות ודגימות דם מהג'יפ, אבל לא יצא מזה שום דבר. שבוע אחר כך כבר בניתי קירות גבס סביב החניה כדי שהג'יפ לא יהיה חשוף לעוברים ושבים".
"מרתק ממש".
"כן, סיפור חזק". בני השאיר מטבע של עשרה שקלים על הבר וחזר לאטליז. התחלתי לנקות את השולחנות ומילאתי את הקערות בסוכרים ובוחשנים.
