בני עובד באטליז בשוק הכרמל כבר 30 שנה, דור שני בשוק וחלק בלתי נפרד מהקליקה של הסוחרים הוותיקים. עד לא מזמן הוא היה פותח כל בוקר באספרסו וסיפורים, אבל הסיפור על הג'יפ שלו בשכונת בבלי הוא משהו אחר לגמרי • איתי שקד מביא את הסיפורים מחנות הקפה הקטנה בשוק
את בני מהאטליז הוותיק "הכרמלית" אני מכיר מהשבוע הראשון שהגעתי לחנות. הוא נכנס לאספרסו של בוקר, בדק את החנות ובדק אותי, ניהלנו שיחה קצרה וזהו, הפכנו לחברים. מאז, ולאורך כל השנים הראשונות שלי בכרמל, עד לקורונה בערך, הבלונדיני הקטן מצפון העיר הגיע כל יום לאספרסו ראשון ודיבור צפוף של תחילת בוקר. וכך נפתחו אז ימיי – זריחה מעל השוק, הכנה של המקום ליום הסואן וניקיונות שגרתיים תוך כדי שיחה עם בני – על קפה שגדל למרגלות הרי געש, על החיים, על ישראל, על מוזיקה, על אמריקה, על הבנות היפות שלו ועל הג'יפ הענק שחונה בבבלי.
"הכרמלית" קיימים בשוק כבר 60 שנה. אבא של בני, ג'מיל ג'יבלי, פתח את החנות בתחילת שנות השישים והם היו בין האטליזים הראשונים שמכרו בשר לבן בקבלנות. היו שנים שהם היו אימפריה – מכל רחבי גוש דן היו מגיעים לתל אביב ולשוק הכרמל, כדי לקנות בשר ונקניקים אצל ג'מיל ג'יבלי.
"אני אומר לך", בני מערבב את הסוכר בכוס האספרסו הקטנה, "בשנות התשעים, לפני הקניונים, הייתי מגיע מוקדם מאוד לאטליז כדי לפתוח, נגיד בשש וחצי, והיה תור של אנשים שחיכו בחוץ. בתשע בבוקר כבר לא היה מקום לכסף בקופה. טירוף מערכות".
בני עובד בכרמלית בערך 30 שנה, אבל גדל בשוק כל חייו. ביחד עם האיציקים, דודי, שימי ואלון ויעקב וירדנה מהבגדים, הם כולם סוחרים בשוק, דור שני ושלישי. הצטרפות של סוחרים חדשים למעגל החברתי של הוותיקים איננו מובן מאליו, ובדרך כלל, אנשים חדשים וצועקים לא מחזיקים מעמד לאורך זמן. בכל מקרה, שנים רבות התחלנו את הבקרים שלנו ככה, בני ואני, בשיתוף של סיפורים ועם אספרסו מעורר, על פי רוב מתערובת הבית הייחודית של חנות הקפה הוותיקה שלנו.
שישי אחד, כשעדיין לא היה בחנות אייפד עם ספוטיפיי, ניגנתי את המוזיקה כרגיל, ברצועות אקראיות ביוטיוב מהאייפון. פתאום קיבלתי הודעה ממיקס מגזין, שזה מגזין יוטיוב של דיג'ייאים ומסיבות בעולם, שברגע זה, שבע וחצי אצלנו בתל אביב, חצות וחצי בניו יורק, מתחיל דיג'יי סט לייב של אנדי באטלר, המוזיקאי הראשי של להקת "הרקולס אנד לאב אפייר". ישר הפעלתי את הערוץ, וככה, בפול ווליום, פתחנו את בוקר שישי בהופעה חיה מניו יורק. פצצה. בני, שמבוגר ממני בעשר שנים ולא גדל כמו בני דורי עם השינויים הטכנולוגיים שקרו בעולם, נפעם לגמרי מזה שאנחנו אשכרה שומעים לייב הופעה חיה ממועדון במנהטן. הספונטניות שבה הסופ"ש התחיל במסיבה אדירה הייתה כל כך מרגשת, שכל היום העמוס והמוטרף שבא אחר כך עבר לנו בכיף גדול.
- עוד סיפורים מהחנות:
– כיבוד הורים – סיפור אמוני עם עידן ודולב
– קפיטליזם הפוך: האופניים של אלעד
– לכל הסיפורים מהחנות
אבל זה כלום לעומת הסיפור של בני על הג'יפ שלו.
"אני אומר לך אח שלי", סיפר בוקר אחד לפני כמה שנים, לוגם לאט אספרסו מעודן מפפואה גינאה החדשה, "כמעט הלכתי קפוט. כמעט איבדתי עין, הדקירה בחזה כמעט פגעה לי בלב, וחלל החניה הפך למרחץ דמים. ראו הכול במסכים של מצלמות האבטחה שיש אצלי בבית. טירוף מערכות".
זה הסיפור על הג'יפ של בני:
המשך יבוא.
לפרק הבא: הסיפור על הג'יפ של בני – חלק ב': "הקָאקֶער ניסה להוציא לי את העין עם מברג"
