מקפה ספיישלטי ועד קפה בדואי מסורתי, מדיזנגוף ועד חורפיש – הבלוגרית דיקלה דנינו ביקרה בפסטיבל "חגיגה של קפה" של מגזין שותים בדיזנגוף סנטר, טעמה וטעמה, וחזרה עם קולד ברו, מדבקות, ושיחה על צדק חברתי שמחבר עסקים מהפריפריה לקהל התל אביבי (אבל לא רק) • "התפלאתי ונהניתי מחוויה חדשה"
זה היה מפתיע! תערוכת קפה נוספת תוך פחות מחצי שנה – במה כבר אפשר להפתיע ולחדש תוך פחות מארבעה חודשים, הפרש די צמוד מהתערוכה הקודמת? אבל גם אני התפלאתי ונהניתי מחוויה חדשה.
הגעתי לקומת התערוכות בדיזנגוף סנטר, התכרטסתי וקיבלתי צמיד, ספל זכוכית לטעימות ובקבוק סודה Schweppes, ויצאתי לדרך. בפסטיבל "חגיגה של קפה" של מגזין שותים בדיזנגוף סנטר הציגו גם עסקים חדשים אבל שמחתי אפילו על הוותיקים, כי ניתנה הזדמנות נוספת להכיר טעמים נוספים שלהם ולהעמיק את ההיכרות איתם. בתערוכה הזו התמקדתי יותר בבתי קלייה שלא ביקרתי בהם ואין להם נכון להיום בתי קפה. התערוכה הייתה הזדמנות מצוינת להכיר את הקולים וגם לטעום את הקפה שלהם, למשל בית הקלייה URU החדש, שזכה בתחרות "הקפה הטוב 2025" בקטגוריות אינדונזיה וקניה, וגם בית הקלייה Tostato מחורפיש בצפון.
היבט נוסף שממש היה משמעותי בעיניי הוא ההנגשה של בתי קלייה מאזורים מרוחקים, ותרשו לי גם לומר את המילה פריפריה, כאלו שרוב הסיכויים שלא תסעו במיוחד לבקר בהם, והנה הם מונגשים לקהל המיינסטרים התל אביבי (אבל לא רק, כי גם הגיעו לתערוכה מבקרים מכפר-סבא, מירושלים והיי אני עכשיו זמנית מבנימינה), ויש בזה צדק חברתי מסוים. זה בא לידי ביטוי גם במגוון בתי הקלייה מהחברה הערבית, כמו Cupdate מאום אל פחם, קפה 14 מיפו ואפילו מיזם ואדי עתיר מחורה בנגב – פרויקט חדשני שמשלב מסורת בדואית רבת שנים עם חדשנות בת קיימא – שהיה להם קפה מצוין וכנאפה ממש טעים, בדוכן מושקע שמשך הרבה עניין ותשומת לב.
אל מול אלו היה ניתן גם לטעום קפה של בתי קלייה מובילים וידועים כמו צ'ופצ'יק (שגרף כמות מרשימה של ארבע זכיות בתחרות "הקפה הטוב" השנה), Jera התל אביבי לשעבר (אחד מהמשפיעים ביותר על תרבות הספיישלטי בתל אביב, וגם זכה בפרסים לא מעטים בתחרות בשנים קודמות), ובלומס, שממש לאחרונה השיקו את פחיות הקולד ברו ספיישלטי שלהם, והייתה התלהבות רבה סביב המוצר. יחד איתם גם עמדו דוכנים של לנדוור ואילנ'ס, שתי רשתות בתי קפה מקומיות שמהוות את עמוד התווך של מסורת הקפה בישראל כבר שנים רבות.
עוד היו You Need Coffee, שאני מבקרת קבועה אצלם בכל ביקור בירושלים, וכמובן התעקשתי שוב לשתות את תערובת מילאנו שאני מאוד אוהבת, ולא בכדי זכתה בקטגוריית 20% רובוסטה ומעלה שנתיים ברצף! גם את הקפה של גנאדי מ-Ishu Coffee, שבדוכן שלו טעמתי שני סוגי קפה מעולים – אחד קולד ברו, והשני קפה מאל סלבדור, זן בורבון בעיבוד דבש אנאירובי בקלייה בינונית, שזכה בתחרות השנה במדליה קטגוריית פרימיום. בנוסף גנאדי הגיש גם קולד ברו קסקרה – משקה מרענן ומיוחד, שהוא בעצם חליטה קרה של קליפות מיובשות של דובדבני קפה מזן פקמרה.
הפעם, בשונה מהתערוכה הקודמת, מלבד עמדות הקפה היו גם דוכנים מתוקים, שהיו בעיניי מאוד נחוצים כדי להשלים את החוויה, והבחירה היתה מוצלחת מאוד: סימונצ'ו, הפטיסרי הטבעוני מיפו, ושוקולד הבוטיק של רוית גליצקי, עם פרלינים שנראים כמו יצירות אומנות. קפה ושוקולד זה שילוב ממש טוב.
ומסתבר שגם קפה ואומנות הם שילוב מוצלח. מלבד שוקולד, פגשתי גם את אליסף פניאל, חייל במילואים ששירת בעזה ולבנון ומצייר רגעים אנושיים חד פעמיים – על כוסות קפה חד פעמיות. אליסף, אמן רישום וציור בוגר בצלאל, הציג באירוע תערוכה של ציורים על כוסות שהוא צייר בשדה הקרב, שעוררו הרבה רגשות והתפעלות מהכישרון שלו, כמו גם מרגעי שדה הקרב שנראים מצוירים באופן מאוד חי ואותנטי.
לאירוע הגעתי עם חולצת הקופי-טק שלי, מצוידת במדבקות ללפטופ שקיבלתי מהם, עם איורים של מכונות הקלייה שהם מייצרים. החלוקה של המדבקות יצרה שיח ועניין, וכך יכולתי לשאול מבקרים אחרים מה החוויה שלהם ומה הם ממליצים לי לטעום. התגובות היו נלהבות, במיוחד בקרב מי שביקר גם בתערוכה הקודמת ושמח לגלות את ההשקעה שניכרה באירוע, ואת כמות המבקרים שגדלה ואת האנשים עמוסי השקיות עם ציוד לקפה וקפה לבית. ואני יצאתי עמוסת חוויות, קפאין, הזמנות לביקור בבתי קלייה בכל הארץ, ספל קפה ובקבוק קולד ברו מירושלים. חגיגה.
