אחרי נסיעה מיוזעת מהחפירות של הרכבת הקלה באלנבי לבית קפה עלום בצפון הישן, שתיתי אספרסו איטלקי מדויק שהעיף אותי בחזרה לרומא • גומייה למקינטה עדיין לא מצאתי, וזו כנראה רק ההתחלה של המסע • פרק שני בסיפור של איתי שקד
לפרק הקודם: הקפה שהחזיר את איטליה הביתה, פרק 1
בחנות הקפה הוותיקה שלנו שבלב שוק הכרמל בדיוק היה מחסור בגומיות למקינטות מנירוסטה. המשלוח הבא יגיע רק בסוף החודש. מיואש, הקלדתי בגוגל: "איפה קונים גומייה לביאלטי ונוס אלגאנס מספר 6?". הייתי צריך את הגומייה בדחיפות – בלעדיה הביאלטי היוקרתית שלי חסרת תועלת. אחרי חצי שעה של חיפושים, מצאתי בית קפה בצפון הישן, שבאתר היה כתוב שהם מוכרים גם אביזרים לקפה, כולל גומיות מכל הסוגים. חשבתי – נפלא. אלך לשם עוד היום.
כשסיימתי בשוק בצהריים חציתי את העיר מהמרכז שמפורק בחפירות, עד לצפון הישן. תחילה ברכבת הקלה שלקחתי מתחנת אלנבי, נסיעה שהרגישה כמו שהייה בקופסת סרדינים בשעה הדחוסה הזו של אמצע היום, ואז בקו 4, שהרגיש כמו עינוי סיני אמיתי: עצירה בכל פינה, מזגן מקולקל ונהג שנסע כמו חילזון חשופית, בשרב של דצמבר מהגיהינום. לפחות הים שזרח בשמש היה שווה צילום ופוסט באינסטגרם.
ירדתי בקצה שדרות נורדאו והגעתי לקפה קטן ולא מוכר. כשנכנסתי, פעמון צלצל מעל הדלת. מאחורי הבר עמדה אישה מבוגרת עם שיער סגול שנראה כמו שטרודל אוכמניות בסגנון רשלני. היא חייכה חיוך רחב. היה לה רווח גדול בשיניים. "היי. שמי אנדריאה. איך אני יכולה לעזור לך?"
"לא באתי לקפה", נשענתי על הבר. "אני מחפש גומייה לביאלטי ונוס אלגאנס 6. ראיתי באתר שלכם – "
"אוי לא", אנדריאה קטעה אותי והצביעה על מדף ריק בקיר שממול למכונת האספרסו. "היו לי שלוש גומיות ונוס 6 חדשות ודנדשות, אבל לפני שעה בא בחור רוסי גבוה וקנה את כולן. אמר שהוא אספן".
"לא נכון!", התבאסתי. ממש. הרגשתי את כל התסכול מתפוצץ: שעת השיא ברכבת הקלה, האוטובוס המיוזע, החורף השרבי…
"תשמע", אנדריאה אמרה ברכות, "אני רואה שבאת מרחוק. לפחות תשב, תשתה משהו. אח שלי תום בדיוק הביא כמה קילו של תערובת קפה מטורפת מרומא, ישר מהשוק שליד הפנתיאון. אכין לך אספרסו כפול על קרח, ותתרווח. זה המעט שאני יכולה לעשות".
"נו, טוב", אמרתי בלאות. "לפחות זה".
התיישבתי, תשוש ומתוסכל. אנדריאה הורידה מנה כפולה של אספרסו איטלקי אמיתי לכוס זכוכית מעוצבת והוסיפה קוביות קרח. הקפה אכן היה מדהים – עשיר בטעם, מריר אך מעודן, עם נגיעה של אגוזים קלויים.
ופתאום – הייתי שוב באיטליה. ברומא, בשכונת טרסטוורה הצבעונית ביום שמש. כיכר קטנה עם מזרקה, ריח של קפה איטלקי אמיתי ולחם טרי. אני מנגב אותו בצלוחית עם שמן זית משובח וחומץ בלסמי מתקתק. תענוג אלוהים. סלט קפרזה רענן. שהיתי ברגע ונזכרתי ששתיתי גם גזוז תפוזים.
- אספרסו איטלקי צֶ'נטוֹ פֶּרצֶ'נטוֹ, אפילו האפיפיור התאהב
- ליידי בלו מגואטמלה: חגיגות יום הולדת בטרסטוורה ותערובת חצי-חצי
ההבנה פקדה אותי לאט: החיפוש אחר הגומייה למקינטה המושלמת רק מתחיל. זה סוג של מסע, הרפתקה אבסורדית שמובילה אותי למקומות בלתי צפויים, מלב העיר לצפון הישן, מפירנצה לרומא, ומשם, ללא כל ספק, רחוק עוד יותר.
"אז", אנדריאה קטעה את מחשבותיי, "חברה שלי שעושה יבוא מקביל מאיטליה צריכה להביא לי שבוע הבא חבילה גדולה עם מלא דברים טובים. אביזרים, שקיות קפה, דברי מאפה ממילאנו – אולי זה יכלול את הגומייה שלך? מי יודע", היא קרצה והניחה על הבר כוס קטנה עם מים וקרח.
- להזמין אספרסו בלי לעשות פדיחות: 10 דברים שחובה לדעת על קפה ברומא
- אפילו בית הקפה הכי מסורתי ושמרני ברומא נע לכיוון הגל השלישי
לגמתי מהכוס הצוננת והחלטתי שזה בסדר. במקום הראשון שחיפשתי זה לא קרה, אבל אולי במקום אחר, ביום אחר, אמצא את הגומייה המיוחלת לוונוס שלי. בכל מקרה, עד סוף החודש הגומיות אמורות להגיע אלינו לחנות הקפה שבשוק, ואם לא אוכל להתאפק עד אז, תמיד אוכל לחזור אל אנדריאה לבדוק אם החבילה הגיעה. הבנתי, שבינתיים, החיפוש נמשך.
לפרק הבא: הקפה שהחזיר את איטליה הביתה, חלק 3: צפון איטליה בדרום תל אביב
