הצ'יפס המסולסל הראשון בחלל: "זה לא טירוף, זו גאונות"

אפשר לומר שבר הגבוה מדוכן "ד"ר פוטטו" התאקלם מהר מאד אצלנו בשוק. הרבה אטרקציות קולינריות צצו כאן באזור של דוכני הבגדים שקרוב לאלנבי, בתקופה שהוא פתח את דוכן הצ'יפס המסולסל. לצד החנות הוותיקה שלנו ממוקמות בפינה עוד כמה חנויות משכבר הימים – כמו חנות התכשיטים של יוסי, חנות התמונות של הבעל של אליציה וחנויות הנעליים של ברוך והחבר'ה מירושלים – ודוכני אוכל היו דבר יחסית חדש. רובם לא שרדו.

ד"ר פוטטו היה כוכב מההתחלה. איך שהחל לרוץ, הקונספט היה קידום אינטנסיבי של המותג ברשתות החברתיות. מפוסטים באינסטגרם וביוטיוב, בר עבר לסרטוני וידאו בטיקטוק, ומשם, בזכות הכישרון וההתלהבות, הפך לאגדה. עם עשרות סרטונים של שיגועים, תחרויות ואתגרים, לבנאדם יש כיום קרוב ל-200 אלף עוקבים! ילדים באים אלינו כל הזמן ושואלים "איפה הדוכן של ד"ר פוטטו?", ובימי שישי תופסות את השולחנות משפחות שלמות עם הצ'יפס המסולסל, וכמובן, משאירים את השיפודים והלכלוך מבלי לנקות. מדי פעם אני רואה את בר מתרוצץ בשוק עם יוצרי תוכן צעירים, מכין עוד ועוד סרטונים חדשים.

איך שלא יהיה, אצלנו בחנות בר שותה שני דברים באופן קבוע: אספרסו קצר מתערובת הבית בבקרים, ובהמשך היום הפוך שיבולת בלי קצף מהערביקה האתיופית שבמטחנה הקטנה. בדרך כלל אנחנו משוחחים על השוק ועל סרטונים, על קפה ועל החיים, ושמתי לב גם, שבר תמיד מגיע בדיוק כשאני בשיא השיחות האישיות עם חברים ולקוחות. זה מצחיק. תמיד ברגע הפואנטה, בר מגיח מאחורי החלון הצדדי עם הכובע ד"ר פוטטו שלו וצחוק נצחי. הוא יודע עליי הכול, וזה מבלי שפתחנו משהו בשיחה בעצמנו מעולם.

יום אחד בר שמע אותי מדבר כהרגלי על חלל, ולאחר שהסתיימה השיחה והאנשים הלכו, העיר לי כבדרך אגב, "אתה יודע, בסופ"ש האחרון שיגרנו את הצ'יפס לחלל".

"את הצ'יפס לחלל?", הגשתי לו את האספרסו.

"כן. הצ'יפס המסולסל הראשון בחלל. ליתר דיוק, שלחנו אותו לסטרטוספירה, לגבול החלל. 30 קילומטר בערך. עם בלון הליום של מזג אוויר שהזמנו מעלי אקספרס וטכנולוגיה של הנער האשדודי הגאון חושן, מהאתר topspace".

"מה זאת אומרת?", הכנתי לעצמי אמריקנו גדול עם ספלאש של שיבולת, "בשביל סרטון בטיקטוק חיברתם צ'יפס לבלון עם מצלמות ושיגרתם לחלל?"

"בדיוק".

"והכול מתועד?"

"לגמרי. הכול אפילו היה מרושת במערכת GPS שעקבה אחרי ההתרוממות והמרחק של הצ'יפס בחלל, כולל פיצוץ הבלון כשנגמר החמצן והצניחה שלו בחזרה לכדור הארץ".

"מטורף".

"לא מטורף, גאונות". בר סיים את האספרסו והניח את הכוס הריקה על הדלפק.

"ובמצלמה ראו את כדור הארץ מהאטמוספירה? נגיד, את הרצועה הסב-טרופית של קו המשווה שגדל בה הקפה? את הרכסים הוולקניים באל סלבדור? את פסגות הְווִילָה בקולומביה?"

בר צחק מכול הלב. "לא, יא מצחיק. הבלון עלה בקו ישר למעלה, ראו רק את אזור החלל שמעל ישראל. אולי קצת סיני. הרבה שחור, בז' וכחול זורח. נוף עוצר נשימה".

"בטוח", לגמתי מהמשקה החם. "כבר עכשיו אין לי חמצן. מטורף".

"לא מטורף אני אומר לך, גאונות. גם מערכת ה-GPS שחושן התקין עם הבלון יכלה לאמוד במדויק ובזמן אמת את אזור הנחיתה של הצ'יפס עם קופסת המצלמות והמצנח".

"מה, ממש נסעתם בעקבות יעד הנחיתה כמו בסרטים של ספילברג, עם מצלמה ו-GPS דלוקים באוטו?"

"בדיוק".

"וראיתם אותו נוחת?"

"ברגע עצמו. למרות שההמראה התרחשה בשדה באזור נבטים, הנחיתה קרתה בשדות של קיבוץ דורות, כחמישים קילומטרים דרומית משם. הגענו, ראינו את הצ'יפס נוחת, אספנו אותו ואפילו אכלתי ממנו!"

"אכלת צ'יפס ששוטט בחלל?"

"כן אחי".

"מטורף! הוא בטח היה קפוא!"

"דווקא לא. הוא היה חם יחסית, אבל לא חם כמו כשהוא יוצא טרי מהצ'יפסר שלי, כאן, בדוכן בכרמל".

"וואי וואי איזה סיפור". סיימתי את האמריקנו בשלוק אחד. אנשים חדשים נכנסו לחנות והתבוננו במדפים של המקינטות.

"אני אשלח לך לינקים לכל הסרטונים". בר השאיר כמה מטבעות בכוס של הטיפים והחליק באלגנטיות בחזרה לדוכן שלו. "תראה אותם. שווה".

"בטח שאראה. לא אפספס את זה בחיים".

פניתי בחיוך אל האנשים החדשים.

• קפיטליזם הפוך: הסיפור על האופניים של אלעד
• הסיפור על הג'יפ של בני – חלק א': "אח שלי, כמעט הלכתי קפוט"