הפוך שיבולת גדול, בכוס מורתחת: קצר על הבר עם שדכן האמנות אליעד יהלום

בטור החדש שלנו מככב השבוע חבר קבוע בחנות הקפה הוותיקה, אליעד. הבחור השרמנטי גר קרוב לשוק ולפחות פעם-פעמיים בשבוע-שבועיים פותח אצלנו את הבוקר עם כוס קפה פרימיום משובח. אליעד הוא בעלים של גלריה תל אביבית ידועה ואפילו דיברנו פעם על הצגה ומכירה של ציורים שלי אצלם בחלל. כבר כמעט נסענו לסטודיו שלי בתל השומר בשבת אביבית אחת עם האוצרת נעמה, אבל בסוף זה לא יצא לפועל, ואיכשהו שכחנו מכל העניין. אבל על שיחות הבוקר שלנו על הבר אנחנו לא מוותרים. בואו נתחיל:

"שמי אליעד יהלום. אמן, יזם, הבעלים של גלריית פחות מאלף בפלורנטין. זו גלריה לאמנות ישראלית מקורית עד 1,000 דולר, ואני מתעסק בפן העסקי, סוג של 'שדכן אמנות'. אני מתאים את היצירות ללקוחות פרטיים, מוסדיים, משרדים, בתי חולים, אדריכליות ומעצבות פנים – הכול לפי מחיר, גדלים, טעם ועוד ועוד ועוד. זה חיבור עמוק של הרוח לחומר, ושל חלומות האמנים לעולם האמיתי".

מאיפה אתה במקור?
"נולדתי בתל אביב ומשפחתי עברה למנצ'סטר שבאנגליה כשהייתי בן חמש. אחד השיאים בחיי היה כשההורים קנו לי סט מדים של מנצ'סטר יונייטד האדירים. הרגשתי על גג העולם. אחר כך עברנו למלבורן שבאוסטרליה, שעבורי זה עדיין המקום הכי כיפי בעולם. למדתי שם טניס, היו לי חברות מהממות (כבר בגיל 13…), התארחנו בבתים מהסרטים ונסענו לטיולים אינסופיים בטבע פראי. חזרנו לארץ בגיל 16".

כמה זמן אתה בעיר?
"תוך כדי עשיית התארים עדיין הסתובבתי בעולם, אבל חזרתי לתל אביב ב-2010 ומאז אני כאן. למשל, כשעשיתי את התואר השני במשפטים גרתי בכלל בפיליפינים (הקפה שם, בפילטר, היה מצוין). חבר שאל אם אני מעוניין להירשם איתו ועם עוד כמה חברים לתואר. נרשמנו שישה חברים יחד והיה כיף חיים!"

משקה אהוב?
"הפוך שיבולת גדול, כשמרתיחים את הכוס לפני. שלמות!"

ולסיום, מהו זיכרון הקפה הראשון שלך?
"זיכרון קפה טוב ראשון שלי – אצלך בשוק. זאת האמת. אצלך התאהבתי בלשבת לשתות קפה, דבר שלא עשיתי עד אז. כל החיים עבדנו והתגלגלנו, ואין לי באמת זיכרון מיוחד של קפה. אבל האמת, כשחזרנו לארץ אהבתי מאוד לנסוע בדרכים ולנקות את הראש, סתם, שעות על גבי שעות, נסיעה בכבישים בלתי נגמרים, עם מוזיקה ברקע, בשקיעות, בלילות, הייתי מגיע למקומות נידחים וקונה ב-yellow את הפחית הקטנה של המאסטר קפה, והייתי מבסוט עליה לגמרי".

• קפה חלש, עם סוכר, ותמיד בזכוכית עם הכפית בפנים: קצר על הבר עם זואי גורן
• דור שלישי שפרינצק | סיפורים מהחנות

תודה רבה אליעד!