האמנים בסטודיו יודעים מתי הקפה מוכן לא לפי הזמן, אלא לפי הארומה שממלאת את החלל, והרגע הזה בין משיכת מכחול אחת לאחרת, כשהכול עוצר לרגע • איזה קפה שותים האמנים התל אביבים?
עולם האמנות הישראלי, התל אביבי יותר נכון, הוא לא גדול ולא פופולרי. וזו טעות. אין פעילות עירונית כיפית ואלגנטית יותר מאשר פתיחה בגלריה, ואין תענוג גדול יותר מאשר לראות תערוכת אמנות מוצלחת. כזאת הייתה הפתיחה של התערוכה של חברי היקר צוקי, שבוע שעבר בגלריה רוטשילד שבפלורנטין. אורות עמומים, קהל של אנשים מדליקים שיודעים לעמוד מול תמונה ולשוחח במקום לשקוע בסמארטפון. היה מרענן. פגשתי אנשים שלא ראיתי שנים והציורים היו מרהיבים. באיזשהו שלב, עלה לי רעיון: למה לא לראיין את החברים שלי מזווית אחרת לגמרי?
לשאול שאלות, לא על האמנות שלהם, לא על התהליך היצירתי, אלא על משהו פשוט ויומיומי, שמגלה מי הם באמת. שאלות על קפה – קפה והחיים הטובים. אספרסיוניזם. מה באמת שותים היום אנשי האמנות בביתם, בסטודיו, או כשהם יוצאים החוצה להתאוורר? האם מדובר בתחביב אישי הגובל באובססיה, או סתם מנהג קבוע אך אקראי? בואו נתחיל:
"שמי צוקי גרביאן. צייר ומורה לציור. מלמד להתבונן. למדתי אמנות במדרשה ואחר כך למדתי ציור פיגורטיבי בבית הספר 'התחנה', שמונה שעות ביום, במשך יותר משנה. ממש נכנסתי לתוך הדיסציפלינה והבנתי את המקום של האמן כבעל מלאכה, עד כמה זה אינסופי. חשוב מאוד להבין את זה כשעוסקים באמנות".
איזה קפה אתה שותה?
"לוואצה קרמה גוסטו במקינטה, בריקה. יש לי גם של 2 כוסות וגם של 4, לפי הצורך. לפחות פעמיים ביום אני מעמיד אותה על האש בסטודיו. אם אני נתקע עם הציורים, אני לגמרי עוזב הכול ומכין קפה בבריקה. מת על הריח בחלל הסטודיו".
זיכרון קפה ראשון?
"הקפה שחור נח'לה עם הל שהיינו שותים בחמש כל בוקר לפני הזריחה, לפני שיצאנו לעבוד במטעי הבננות של קיבוץ מעגן בעמק הירדן. הייתי בן גרעין לפני, אחרי ותוך כדי הצבא. למרות החום הקיצוני באזור העמק בקיץ, הבננות גדלות מצוין והקטיף תמיד בחורף. אני זוכר עם הקפה את העוגיות של פפושדו. סוג של עוגיות אוריאו תוצרת הארץ".
תודה צוקי.
"שמי שירה גפשטיין. ציירת ואמנית פיסול ומיצב. בוגרת המדרשה לאמנות, ולמעשה, העבודה שלי, 'חסן בק', עברה הישר מתערוכת הבוגרים במדרשה לתערוכה הראשונה שהשתתפתי בה כאמנית עצמאית, במוזיאון ישראל בירושלים. מאז אני ממשיכה להציג וללמד. אוהבת מאוד ללמד ציור, ההוראה מעוררת בי השראה. אני גם אוהבת להמציא ולפנטז, ואז לגרום לזה לקרות; להגשים את כל הרעיונות היצירתיים בחומר, בדרך כלל כנגד כל הסיכויים".
איזה קפה את שותה?
"בבית אני שותה אספרסו ארוך ממכונת הקפסולות, עם ספלאש חלב הכי לא חלבי שיש, בדרך כלל שקדים. בסטודיו אני שותה קפה שחור רותח, בלי סוכר. אני אוהבת את הקסם של הסטודיו באור הבוקר עם ריח הקפה… מעורר את כל החושים, ואני כבר עוסקת בבהייה ובניקוי מכחולים. וכשהכוס גמורה אני כבר בתוך איזה תהליך ועוברות עוד כמה שעות טובות עד שהציור ואני גמורים (בדיחה של גרבוז). זה ריח שמזכיר לי את אבא, כמה הוא אהב להרתיח את הקפה על הכיריים ולפספס את הרתיחה – הקפה גולש! גולש! אמא הייתה מזדעקת לכיריים, ולפעמים היתה מצילה את המצב".
זיכרון קפה ראשון?
"אין לי זיכרון ראשון של קפה, אבל חוויה משמעותית, שלא נאמר משבר, קרתה בטיול לדרום אמריקה. טיילנו בארגנטינה והגענו בקצה הג'ונגל למקום שלא היה בו חלב. היה קפה טוב, אבל בלי חלב. זה היה נורא בשבילי, אבל המקומיים צחקו עלי, ממש, ולא הבינו – למה ומה פתאום חלב? שם למדתי לשתות בלי, ומאז גם אספרסו וגם קפה שחור נכנסו לתמונה".
תודה שירה!
"שמי יובל כספי. אמן, מורה לאמנות, אוצר ויוצר קומיקס. למדתי במדרשה לאמנות ולאחר מכן עשיתי תואר שני בלימודי ההמשך של בצלאל בתל אביב. אני עוסק בעיקר בציור עם חיבור לעולם הקריקטורה והקומיקס. ממקימי חבורת הקומיקס A4 וממנפחי הברווז של דודו גבע על גג עיריית תל אביב".
איזה קפה אתה שותה?
"בסטודיו אני שותה לפחות פעמיים ביום קפה שחור בוץ עם כפית אחת סוכר ולפעמים עם הל. מאז שנפתח בית הקפה השכונתי בקריית המלאכה, Coffeelab, אני מעביר את רוב הפגישות שלי לשם. יש להם קפה מעולה והם קולים במקום את הפולים שמגיעים מכל העולם. לפחות פעם ביום אני יושב שם ובדרך כלל שותה אספרסו כפול. אני הכי אוהב את הערביקה הקולומביאנית וגם את האתיופית. בקיץ מעדיף תמיד קפה קר גדול על בסיס חלב פרה עם הרבה מי סוכר".
זיכרון קפה ראשון?
"אין כמו קפה שמתבשל בבוקר על גזייה בטיולים בשטח. זה הקפה שתמיד היה הכי משמעותי בשבילי, גם כילד בטיולים בחוג סיירות, גם כנער בתיכון וגם כחייל. עד היום כשאנחנו עושים קמפינג משפחתי זה הרגע הכי טוב ביום".
תודה יובל!
"אני מיה שקד, כרגע בשנה א' במחלקה לאמנות בבצלאל. ציור ואמנות תמיד היו תחום עניין שלי מגיל צעיר. האמנות שזורה בזכרונות ילדותי כדבר משמעותי מאוד, ותמיד סימלה עבורי מרחב של חופש וסקרנות, הבעה עצמית ואהבה גדולה".
איזה קפה את שותה?
"במשך הרבה זמן הקפה היה כלי פרקטי בשבילי כדי להתעורר בבוקר, אבל בזכות איתי והתשוקה המדבקת שלו לקפה למדתי להעריך קפה על שלל צורותיו, והיום הוא מקבל מקום מרכזי אצלי, בין אם בקפה שחור או במקינטה. לרוב אני שותה בלי חלב, ולא יותר משני קפה ביום".
זיכרון קפה ראשון?
"התחלתי לשתות קפה בלגימות גנובות מההורים שלי, תמיד על הבר במטבח אחרי הארוחות, אספרסו מתערובת איינשטיין שהם הכינו במכונת הברוויל. בתיכון הקפה ממש הציל אותי אחרי לילות ללא שינה".
תודה מיה!
אם כן, מה שותים היום אנשי האמנות? מסתבר שהתשובה פשוטה ואינטואיטיבית לגמרי – כל אחד שותה בדרך שלו. מקינטה, קפסולות, בוץ, אספרסו כפול – המשקאות שונים, אבל נראה שכולם אוהבים את המשקה החזק והמריר. ואולי זה לא במקרה. כמו כל יצירה שנושאת חותמת אישית, גם הכנת הקפה היא עולם בפני עצמו – וכך גם החוויה שהוא מעניק.
האמנים בסטודיו יודעים מתי הקפה מוכן לא לפי הזמן, אלא לפי הארומה שממלאת את החלל, והרגע הזה בין משיכת מכחול אחת לאחרת, כשהכול עוצר לרגע. זו אולי התכונה הכי עמוקה של מי שחי בתוך יצירה – היכולת לדעת בדיוק מתי לעצור, להרים את הכוס וליהנות מעוד רגע של נוכחות אמיתית לפני שממשיכים לעבוד. את התוצאות נראה כבר בתערוכות הבאות.
