אמריקנו, בלי קפאין שדופק את המוח: קצר על הבר עם אילנה ברנד

"משכמה ומעלה" זו הגדרה מדויקת לכוכבת קצר על הבר של שבוע החג, אילנה ברנד. אילנה היא תל אביבית אמיתית. כמו המשפט בשיר שכתב לו ריד על האמן אנדי וורהול – "בניו יורק אין כוכבים בשמיים, הם כולם על האדמה", כך אילנה מייצגת חוויה תל אביבית ייחודית. מצד אחד ניתן לראות אותה זורחת בטלוויזיה בתור המנטורית של ערוץ 13, משוחחת בחופשיות ומעוררת תקווה אינסופית בלבבות הצופים, ומצד שני, ממש כמו דרך עדשות הפפרצי, אנו יכולים לצפות בה מסתובבת בסמטאות הכרם עם אורחים חשובים, או עורכת בשוק קניות של יום שישי עם בעלה, המאסטרו ניר ברנד.

מצד אחד אילנה היא היחידה שאני מכיר שבאמת פגשה את אנדי וורהול והכירה אותו באופן אישי, ומצד שני ביכולתה לשוחח בקלות על ענייני דיומא עם הבסטיונרים של הכרמל. אם כן, עד כמה קשורה אילנה לסמטאות השוק? ואיזה מין בן אדם מסתתר מאחורי השם "אנדי וורהול" – אולי המיתוס הכי גדול של עולם האמנות המודרנית? בואו נתחיל:

"שמי אילנה ברנד, מנטורית ויועצת. עובדת עם לקוחות פרטיים ועבור חברות משמעותיות במשק, כולל רשת 13. בערוץ 13 אני גם מופיעה על המסך. למדתי קולנוע וטלוויזיה בניו יורק קולג' שבמנהטן ולימודי אסטרטגיה ודיפלומטיה באוניברסיטת רייכמן בהרצליה. אני מאד אוהבת לטייל. חוץ מאנטארקטיקה, אוסטרליה וניו זילנד, ביקרתי ועבדתי במרבית מדינות העולם, כולל סין ואפריקה".

מאיפה את במקור?
"גדלתי בנווה מגן שברמת השרון. השכונה הייתה ירוקה, היו מרחבים של שדות תותים ושטחים חקלאיים. ⁠ספציפית סביב הבית שלי היו חולות, רק מאוחר יותר סללו כבישים. בצבא גויסתי ללשכת אלוף פיקוד המרכז ומשם העברתי את עצמי לצנחנים מפני שרציתי שירות יותר משמעותי. אחרי הצבא כבר נסעתי לניו יורק, ללימודים".

נו, ואיך היה לפגוש שם את אנדי וורהול?
"את אנדי וורהול הכרתי בסטודיו 54. הייתי בין האנשים שנבחרו על ידי מרק, השוער האגדי של המועדון, עוד הרחק מקצה הרחוב, להיכנס למקדש הדיסקו. כולם פחדו ממרק. הוא סימן עם ידיו והקהל העצום שעמד בחוץ ממש נפרד כמו ים סוף ונתן לי לעבור ולהיכנס.

אנדי היה מאוד חייכן, אדם מאוד מסתורי שבקושי דיבר. הוא אהב אנשים צעירים מיוחדים, וקיבץ סביבו את עשירי העולם ודמויות מפורסמות. הכרתי אצלו את מיק וביאנקה ג'אגר, את שחקן הכדורגל המפורסם פלה ואת עורך מגזין האינטרוויו בוב קולצ'לו. את הצייר ג'יימס רוזנקוויסט ואת ליאו קסטלי, הגלריסט הידוע. אפילו את גרייס ג'ונס שהתגוררה ברחוב שלי בגריניץ' ווילג'!"

וכמה זמן את בעיר?
"מאז שחזרתי עברו כבר יותר מארבעים שנה. דין בנימין, בני הבכור, נולד בתל אביב כשגרנו ברחוב נחמני. אלון דניאל נולד לאחר שעברנו לשיכון בבלי עם הפארק ליד הנחל, ושם נולד גם עומר גבריאל, צעיר הבנים. כשהם גדלו חיפשנו שטח מגורים מתאים יותר. ניר החל לנצח ומתוך רצון לאתר מקום שמתאים גם לחזרות מוזיקליות, הגענו לבניין ישן ושרוף ליד שוק הכרמל ומיד זיהינו את הפוטנציאל. מאחר והקונספט של לופטים היה מוכר לנו ממנהטן, החלטנו לשפץ ולהתגורר בו. כך הגענו לכרם התימנים ולשוק הכרמל. אני זוכרת שחברים טובים שלנו מכפר שמריהו אמרו לי שהשתגעתי למכור דירה בבבלי ולעבור להתגורר ליד שוק הכרמל. עשור לאחר מכן הם אוכלים את הכובע".

מרתק. משקה אהוב?
"⁠אמריקנו, לרוב נטול קפאין. אני אוהבת את הטעם ומאוד מרוצה לדעת שאין קפאין שפוגע לי במוח. אני בן אדם שחי באנרגיה מאוד גבוהה, רוב חיי אני נהנית⁠ מתדרים גבוהים. הקפאין תמיד עזר לי מאוד. בשנים האחרונות מתאים לי להרגיש הרבה יותר רגועה ואני אוהבת לישון את כמות השעות המומלצת, 7-8 שעות. מאז שירדתי מקפאין – זה עובד בשבילי".

תערובת אהובה?
⁠"זו שנתת לנו פעם אחרונה – הטזורו הצרפתי. תערובת של 100% ערביקה בקלייה כהה – נהדרת. חווית קפה מלאה. ממש עשירה וארומטית, ולא משפיעה עליי באופן מעורר קיצוני. זה מה שאני צריכה".

ולסיום, זיכרון קפה ראשון?
"לא זיכרון כמו סיפור קפה מיוחד מאוד, שלמדתי מלקוח ארגנטינאי שלי. יש לי לקוחות פרטיים ותיקים שנועצים בי עשרות שנים. הוא אחד מעשירי העולם, מיליארדר ניו יורקי, והוא אמר לי פעם – כשרוצים להגיע להבנה משמעותית עם אנשים, הבנה עסקית או אחרת, שווה להכין קפה. להתעקש על הכנת הקפה, ולהתחיל לדבר כשהספל נמצא בידי השותה. לשתות ביחד. יש משהו נפלא שקורה למוח כשהידיים אוחזות בספל קפה חם. ואגב – גם כוס קרטון מתמחזרת עושה את העבודה".

• "הסוד לקפה טוב הוא לקבל מכה במרפק": קצר על הבר עם נילי ססלוב
• הפוך שיבולת גדול, בכוס מורתחת: קצר על הבר עם שדכן האמנות אליעד יהלום

תודה אילנה!