מחזאית ועורכת ספרים, שינקינאית מירושלים שמאמינה שמקום בלי ים אינו ראוי למגורים • יוספה אבן-שושן מספרת לאיתי שקד על האספרסו היחיד שהיא מוכנה לשתות, איפה שתתה גרניטה-קפה שהיא לא שוכחת, ואיך היא צללה לעומק האין-סופי של נפש האדם • קצר על הבר, מהדורה תשיעית
כוכבת הטור של השבוע היא יוספה אבן-שושן. יוספה היא הנכדה של אברהם אבן-שושן, המלומד שמאחורי המילון המיתולוגי, ואשת מילים בזכות עצמה. היא שינקינאית ממרכז העיר ולקוחה קבועה אצלנו בחנות הוותיקה שבלב השוק. בעקבות שיחה טובה שלנו על כוס קפה בבוקר אביבי אחד, התחלנו לעבוד יחד על הספרים שלי. הייתי אז בתחילת דרכי ככותב, כשבידי כתב היד של הספר הראשון, וידעתי שאני צריך למצוא עורך או עורכת טובים כדי להתקדם ולהתמקצע. לאחר השיחה, כשנוצר החיבור, שלחתי ליוספה סיפור אחד מהספר, ועוד באותו יום היא חזרה אלי ואמרה – איתי, אתה מכביר במילים, אתה מונע מהסיפור להסתפר! ישר הבנתי שאיתה אני רוצה לעבוד. הכול היה פתוח וזוהר מאוד לפנינו, ולבסוף יצא שעבדנו ביחד על ארבעה ספרים.
יוספה הפכה מעורכת מצוינת למלווה אמיצה בכל שלבי ההתפתחות וההעמקה שלי ככותב, ממש פסיכולוגית שלי ושל המילה הכתובה, וגם הוכיחה עצמה כמומחית אקסטרה ספיישל לתסרוקות ההבעה. אם כן, כמה שנים יוספה חיה בעיר ומהיכן הגיעה במקור? מאיזה אספרסו היא הכי נהנית ומה היא הכי אוהבת בחיים בתל אביב? בואו נתחיל:
"שמי יוספה אבן-שושן. אני חיה בתל אביב מעל 40 שנה. הגעתי לכאן ביום שהשתחררתי מהצבא, בטנדר קטן עם כל הציוד, והעיר הגדולה, שלא הכרתי בה חצי בן אדם, הפכה לבית שלי. למעשה, באתי לתל אביב כדי ללמוד תיאטרון. נשארתי כאן למרות הקשיים, ובעיקר בגלל הים, האהבה הגדולה שלי. מקום בלי ים אינו ראוי למגורים בעיניי. הים עושה לי מצב רוח מאושר. זורח בבוקר ושקיעות ארוכות בסוף היום – אופוריה של שמחה. ברגע שאני נכנסת למים ומתחילה לשחות, אני מתחילה גם לשיר מכל הלב. זה קורה מעצמו".
מאיפה את במקור?
"במקור אני מירושלים, עיר שהייתה קסומה ומוארת ועכשיו הפכה מתחרדת וקודרת יותר ויותר, מפעם לפעם. אך עדיין אני מגיעה למפגש השבועי עם אבי בן ה-93, ונפגשת עם חברי ילדותי מעין כרם. מה שאהבתי בירושלים בעיקר זה את העיר העתיקה, שהייתה כמעט בית שני בשבילי. המקום המושלם בעולם. במיוחד כנסיית הקבר המכושפת, שנושמת מסתורין וניחוחות מעורפלים של קטורת. עולם יפהפה שספוג בכל סמלי הנצרות ובאימת הצליינים. הסיפורים שספוגים בקירות".
מרתק. משקה אהוב?
"האספרסו האתיופי שלכם במטחנה הקטנה. רק כאן אני שותה על הבר, בכל שאר המקומות אני לא אוהבת את האספרסו. בפעם הראשונה שהגעתי אליכם באחד מהביקורים שלי בשוק, חשבתי שאיתי הוא מתאגרף אולימפי, אני ועוד חבר ששותה כאן קבוע קראנו לו השרירן. שוחחתי עם איתי על כוס קפה בוקר אחד ובמקרה סיפרתי לו שאני עורכת ספרים. אז התברר לי שהוא גם צייר וסופר עם ראש ייחודי".
תודה! תערובת אהובה?
"בבית אני שותה תערובת שלכם לקפה שחור, שאני קונה קבוע כבר כמה שנים, תערובת איריס. אני אוהבת את הסיפור שזו לקוחה קבועה שרקחתם עבורה את התערובת, ולבסוף יצא כל כך מוצלח, שהתחלתם להמליץ לכל הלקוחות. והיא באמת מוצלחת, מתה עליה. יש בה משהו מפתיע, מן עומק מיוחד של טעמים רבים".
זיכרון קפה ראשון?
"וואו, אין לי זיכרון קפה ראשון. וזה מוזר, כי יש לי זיכרון מדהים, ואני זוכרת דברים מגיל שנתיים וחצי. אבל פתאום נדמה לי שאני שותה קפה מאז ומעולם. קפה זה הטעם הכי אהוב עליי. קפה שחור, קפה הפוך, גלידת קפה… החוויה הכי טעימה שהייתה לי אי פעם, זה גרניטה קרה-קרה מקפה סיציליאני אמיתי, ערב קיץ אחד באיטליה. אין דבר יותר טעים מזה. מיד לקחתי עוד אחת".
עוד משהו עלייך?
"אני מחזאית כבר 35 שנים. כותבת ומביימת לאנסמבל אספמיה עם דליה שימקו וצוות מוכשר מאוד של שחקניות ושחקנים. אני גם מלווה כותבים משלב הרעיון ועד ליצירה השלמה, עורכת ספרים ומנחה של סדנאות כתיבה יצירתיות. אני מתה על התחום. ב-30 השנים האחרונות שמעתי הרבה מאוד סיפורים מרתקים, כל כך הרבה סיפוריםֿ, מכל הסוגים והסגנונות האפשריים, ודרכם צללתי לעומק האין סופי של נפש האדם".
תודה יוספה!
