מדינת ישראל חוגגת היום 75. עדיין צעירה, אבל כבר הספיקה לפתח תרבות קפה ענפה, עם קלאסיקות מקומיות, משקאות שייחודיים רק לנו וביטויים שזר לא יבין. הנה 7.5 קלאסיקות קפה תוצרת כחול-לבן:
1. קפה בוץ
יש אין-ספור דרכים לחלוט ולהכין קפה, אבל קפה שחור בוץ הוא ללא ספק הכי ישראלי. בלי פילטרים. פשוט ולא מתחכם, כל מה שצריך זה הוט ווטר וסמול גלאס. מזרח-תיכוני אבל לא בדיוק כמו השכנים שלנו; הטורקים, הערבים והיוונים מבשלים אותו על אש? חפיף, לא צריך את כל הבלגן הזה, פשוט תשים את הקפה בכוס ותשפוך עליו מים מהקומקום, אני אומר לך יהיה בסדר.
2. שתיים סוכר
ביטוי שבסך הכול מתאר כמות כפיות להמתקת הקפה, אבל שתיים סוכר כבר מזמן הפך למטבע לשון. שתי כפיות, כמות מוגזמת של סוכר לכל הדעות, הן כנראה מה שנדרש כדי להמתיק את הקפה החזק שאנחנו אוהבים ואת הגלולות המרות שמאכילים אותנו פה יום יום.
3. ארומה
גם אם הקפה לא הכי טוב בארץ, ובטח שלא הכי אחיד בין הסניפים, לרשת ארומה יש מקום של כבוד בעיצוב תרבות בתי הקפה שאנחנו מכירים היום – תפריט המשקאות, השירות העצמי, לשבת או לקחת, נקרא לך כשיהיה מוכן. הסטארבקס שלנו. הסיפור של ארומה הוא סיפורה של החברה הישראלית – ריבים בין אחים, פילוג בין תל אביב לשאר המדינה ומשברים תקשורתיים, אבל חוזרים ומתאחדים כי כולנו משפחה אחת, ובסוף הכול בסה"כ בסדר.
4. כוס זכוכית של קפה טורקי
הכוס הפופולרית של עלית לקפה שחור מבושל או בוץ (ע"ע). על פניו סתם כוס זכוכית רגילה, אבל כשרואים מרחוק את החבק האדום מייד מבינים מה הולך להגיע. נעלמה לתקופה מהמדפים בסערה ונוצרו לה חיקויים – זה כוחו של מותג. הכוס בנויה בצורה מושלמת: הזכוכית עבה ועמידה, החבק האדום יושב בול איפה שצריך אותו, הגודל מדויק (160 מ"ל) והיא מתאימה לכל מיני סוגים של קפה; באופן אישי אני שותה איתה גם קפה פילטר, ואפילו – אביב אלוש סליחה – קפוצ'ינו קטן. זו קלאסיקה.
5. קפה נמס עלית
אפרופו קפה עלית, הנמס שלהם מיוצר משנת 1956 ובמשך עשרות שנים היה חומר גלם בסיסי בכל בית. היום הוא הבחירה של 1 מתוך 5 ישראלים, לפי הנתונים של שטראוס, ומככב בכל חדר מורים במדינה. למרות כל הביקורת והבדיחות, לקפה נמס עלית יש קהל מעריצים אדוקים שלא יחליפו אותו גם בשום קפה ספיישלטי שבעולם. הצליח להם.
6. קפה הפוך
יש הרבה סוגי משקאות שמבוססים על השילוש הקדוש אספרסו-חלב-קצף, וריאציות שונות של קפוצ'ינו, כמו קורטדו, לאטה, פלאט ווייט – לכל אחד מהם יש גבולות גזרה די ברורים בנוגע לגודל המשקה וליחס בין המרכיבים. אבל רק בישראל יש קפה הפוך, שהוא שם כללי ולא מוגדר לכל משקה שמבוסס על שלושת המרכיבים, וגם זה לא תמיד. בכל בית קפה הוא מוגש בכוס אחרת, יש הפוך גדול והפוך קטן, יש מקומות שמגישים הפוכון, הפוך בלי קצף, הפוך עם הרבה קצף, הפוך מפורק, הפוך על מים. שכונה. תוסיפו סיפור מעורפל ועדויות סותרות איך הוא קיבל את השם שלו, וקיבלתם קלאסיקה ישראלית.
7. בתי קלייה מקומיים
קפה בקלייה מקומית תמיד היה פה, אבל בשנים האחרונות התחום זוכה לעדנה מחודשת אחרי שנים של עליונות הקפה האיטלקי. עם הגעת תרבות הגל השלישי לארץ וההבנה שטרי תמיד עדיף על פחות טרי, הצרכנים החלו לחפש קפה מקומי טרי, וכתוצאה מכך, בתי הקלייה המקומיים התפתחו עם הקידמה וקולים היום קפה מעולה, עם זנים שונים מרחבי העולם, תערובות מיוחדות, קליות כהות וקליות בהירות. דרך אגב, ממש עוד מעט מגזין שותים יערוך את תחרות "הקפה הטוב 2023", התחרות השנתית לבתי קלייה כחול-לבן.
7.5. להרוס לעצמנו את הקפה
לא צריך לעבוד כבריסטה כדי לשמוע את הבקשות המוזרות של לקוחות: החל מהפוך גדול חלש בלי קצף חצי שיבולת חצי סויה, ועד קפה רותח-רותח הפופולרי מדי. יש סיבה שקפוצ'ינו לא אמור להגיע רותח, אז כדאי להיצמד לתפריט ותנו לבריסטה לעבוד. נכון שעל טעם ועל ריח אין להתווכח, אבל בואו. יום עצמאות שמח!
