ביום-יום הן מעבירות סיורים קולינריים, אבל למגלי לקח שבועיים להתאושש מהשבת השחורה ולחזור לשוק הכרמל • "אסור לתת לזרעי הפחד ופרחי הרוע לצמוח" • מעודדים ומתעודדים עם סֶבים ומגלי
מה שמותיכן?
סבים (בתמונה משמאל): "שלום. אני סבים (Sevim) זאקוטו, שפית פרטית ומנחת סיורים וסדנאות קולינריות".
מגלי (בתמונה מימין): "אני מגלי פרברגר, עובדת במנהלה של Delicious Israel – סוכנות לסיורים קולינריים בארץ. לפעמים אנחנו עושות סיורים ביחד".
איזה קפה אתן שותות?
מגלי: "אספרסו".
סבים: "אספרסו, אבל בדרך כלל אני שותה אצלכם אמריקנו בלי חלב".
איך תפסה אתכן המלחמה?
מגלי: "עבורי המלחמה התחילה כשאבא שלי התקשר מארגנטינה מודאג ביותר – החדשות הגיעו אליהם והם הבינו שהמצב ממש חריג. הייתי בבית והשגחתי על ילדים של חברים שבאו מחו"ל לחג. כל החברים מארגנטינה התקשרו בהיסטריה כל הזמן והבנתי שהאירוע יותר גדול ויותר נורא מכל מה שהיה עד עכשיו".
סבים: "בלילה לפני האירוע בחור שנדלקתי עליו לא רצה אותי. בבוקר שאחרי, כשהתעוררתי מהאזעקות לא ידעתי מה לחשוב – עד כמה רע כבר יכול להיות? הייתי מבולבלת רגשית והכל הרגיש רע. בנוסף אימא שלי התקשרה מטורקיה בדמעות. שאלתי, מי מת? אף אחד, היא אמרה, יש אצלכם מלחמה. אמרתי – אה, לא נורא. אבל כשהתחלתי לראות סרטונים של הילדים שנחטפו במסיבה, הבנתי, זה כן נורא, זה ממש נורא, זה קו שנחצה ברמה שלא הייתה מעולם. יכולתי להיות שם. חטפו ילדים מהבתים. הבנתי שכבר לא בטוח כאן בשום מקום. זאת ממש מלחמה, לא פיגוע".
מתי החלטתן בפעם הראשונה לבוא שוב לשוק אחרי אותה שבת?
מגלי: "אחרי שבועיים. אני גרה ברמת גן ובימים הראשונים לא רציתי בכלל לצאת מהבית. עברתי למשפחה בכפר סבא לשבוע, להרגיש קצת 'פמילי טיים', ואז נרגעתי וחזרתי. באתי היום לשוק כדי לראיין אנשים לרשתות החברתיות. לחזק ולהתחזק".
סבים: "אני שפית פרטית שחיה בשוק, אז כבר ביום השני הסתובבתי כאן בין הדוכנים הסגורים. קניתי ירקות בחנות היחידה שהייתה פתוחה ובישלתי ללקוחות שלי. הרגשתי כמו שריף. הסתובבתי ברחובות שוממים של עיר רפאים ושמעתי את הרוח נושבת בסמטאות. שמרתי על הרחובות ועל העיר כולה, כדי שיהיה רק טוב. בימים הבאים עברתי בשוק כל יום וראיתי את החנויות נפתחות לאט לאט. כל יום עוד חנות, למרות שכמעט ולא היו לקוחות. הם באו אחר כך. היום אפשר לומר שחזרה קצת השפיות".
משהו נוסף?
מגלי: "אנחנו למזלנו חיים בעיר שהחיים בה יכולים להימשך. יש לנו את הבתים, החברים, השכונה. אנחנו אלה שצריכים לשמור על הכוחות ועל המצב רוח עבור אנשי המילואים ואנשי העסקים, שנאבקים עבור המדינה. זה מעגל. נותנים אחד לשני כדי לקבל. ישראל עברה טראומה והכל מלא חרדה, אנחנו חייבים להישאר כאן ולחיות כדי שהחיים ימשיכו להתגלגל".
סבים: "בעולם הזה שאנחנו תקועים בו, יש כל הזמן מצבים כאלה של זוועות. אנחנו צריכים להתעקש ולא לתת לרוע לחדור לנו מתחת לעור. צריכים למצוא דרך לא לתת לזרעי הפחד ופרחי הרוע לצמוח. עלינו לזרוע זרעים של אור ואהבה, ותקווה, בשביל העתיד. להסתכל רק על חצי הכוס המלאה".
תודה מגלי וסבים. שנתראה רק בשמחות.
