אירועי השבת השחורה תפסו את מולי בבית הכנסת, "חוסר אונים משווע". אבל אפילו חמאס לא ימנעו ממנו את הסיבוב השבועי הקבוע בשוּק • מעודדים ומתעודדים עם מולי מילר
מה שמך?
"מולי מילר. אני תל אביבי מאז שנולדתי. היה לי מוסך ידוע כאן בכרם במשך 25 שנה ואני מומחה באומנויות לחימה".
איזה קפה אתה שותה?
"אני בדרך כלל שותה אספרסו. אבל בזמן האחרון אני הכי נהנה לשתות בבוקר שוקו חם".
איך תפסה אותך המלחמה?
"באותו יום הלכתי בבוקר לבית הכנסת. הכול נראה רגיל, לא היה כלום. אחרי כמה דקות בא מישהו מהמתפללים שהוא סגן אלוף בחי"ר, מג"ד בצפון, וכעס עלינו שאנחנו בבית הכנסת ומתנהגים כרגיל כמו בכל חג, כשבחוץ מתחוללת מלחמה. לא ידעתי מה המידה של המלחמה, לא חשבתי על כזה דבר בחיים. כלומר, אני תמיד יודע שזוועות כאלה יכולות לקרות, אבל לא האמנתי שכזה דבר מתבצע באותו הרגע. הבנתי מהכעס והדיבור של הקצין שזה לא דבר פשוט בכלל והלכתי הביתה. כשהפעלתי את הטלוויזיה, הבנתי שזה הרבה יותר מ-'לא דבר פשוט בכלל'. הבנתי, כמו שאומרים בשפת רחוב, שאכלנו אותה בגדול מאוד. חוסר אונים משווע. כל הרגשות עלו בבת אחת. עד עכשיו זה כואב".
מתי החלטת בפעם הראשונה לבוא שוב לשוק אחרי השבת ההיא?
"ביום שלישי שאחרי אותה שבת. כל יום שלישי אני בשוק והמצב הקשה לא מונע ממני לעשות את הדברים שאני רגיל לעשות. הגעתי אליכם לכוס שוקו, הלכתי לבקר חבר קצב בכרם, הלכתי לפיצוציה בכיכר מגן דוד לקנות סיגריות, לחבר שעובד בדוכן בקצה השוק ואחר כך הלכתי לחבר נוסף, השען באלנבי 60. אחר כך צעדתי לאורך אלנבי הריק, שנראה נטוש באותן שעות של בוקר, לקפה רינת שעל פינת רחוב ברנר, לפרלמנט עם חברים ותיקים. הכול הרגיש כרגיל, חוץ מהראש".
עוד משהו?
"מפה אני סומך על צה"ל, כי כנראה זה הגוף היחידי שעובד כרגיל. כמעט. עכשיו גרוע מאוד, אבל זה שיהיה טוב, זה ברור".
- מעודדים ומתעודדים: "צריך לשמוֹר על מצב הרוּח בשביל מי שנלחמים על המדינה שלנו"
- "תפנו את כולם מהמסעדה ורוצו הביתה": הטבחית מורן טמיר על ההתמודדות עם המלחמה
תודה מולי. שניפגש בשמחות.