ד"ר פוטטו: "העורף צריך להמשיך בשגרה כמה שאפשר, זה משפיע גם על החיילים בחזית"

מה שמך?
"בר בטלהיים. אני ידוע גם כ-ד"ר פוטטו, חפשו בטיק טוק. במקור אני ממושב בת נחמיה שליד שוהם, בדרך לירושלים. גר ברמת גן כבר ארבע שנים. זה גם הזמן שאני כאן בשוק עם דוכן האוכל שלי – ד"ר פוטטו".

איזה קפה אתה שותה?
"הפוך קטן שיבולת, תמיד בכוס טייק אוויי, כמעט תמיד עם עוגייה".

איך תפסה אותך המלחמה?
"הייתי בבית. תכננתי ללכת באותו בוקר לרחף עם מצנח הרחיפה שלי. לא היו אזעקות ברמת גן ולא היה לי שמץ של מושג שקורה משהו נורא ושהרחפן הפך לסמל של אימה. אבל מוקדם בבוקר אבא שלי התקשר ואמר 'בר, יש מלחמה!'. פתחתי ישר טלגרם, Gaza Now, ושם כבר ראיתי את כל הזוועות, חטופים והכול, אבל עדיין האסימון לא ירד שזו באמת מלחמה. בתמימות שלנו, הלכנו אני והחברה לרולדין לארוחת בוקר אבל ראינו שהמקום סגור, העיר הייתה ריקה לגמרי. הבנו שצריך להתקפל. חזרנו הביתה ושוב פתחתי את הרשתות החברתיות. זוועות. הבנתי שזה הנורא מכל. חשבתי על העסק שלי ולא ידעתי מה יהיה. החלטנו לנסוע להורים שלי במושב ונשארנו אצלם כמה ימים".

מתי חזרת לראשונה לשוק לאחר השבת ההיא?
"אחרי שלושה ימים חזרתי לשוק. הפחדים, תכלס, היו מהבית, מחוסר הוודאות. בשוק הכול היה בסדר. נשארתי בדוכן מהבוקר עד הערב ואפילו התחלתי לעשות משלוחים. ממש עשיתי לימונדה מהלימונים. בסוף יצא לי טוב מהמצב, כי המשלוחים זה עוד מקור הכנסה, שלא היה קודם. הוכחה לכך שבכל חרא יש זהב".

משהו נוסף?
"בטח. אני חושב שכל מי שבעורף יש לו תפקיד – להמשיך בשגרה כמה שאפשר. צריך להניע את הכלכלה ואת מצב הרוח וזה משפיע על החזית. החיילים, כשהם רואים אותנו ממשיכים בחיים, הם נלחמים עבורנו יותר. זה גם מסר לאויבים שלנו – אסור לתת להם את העונג של לעצור לנו את החיים! לאט לאט השפיות חוזרת, ממש מרגישים את זה באווירה הכללית, ורואים את זה גם במספרים בקופה. ביום שישי האחרון בשוק ממש נפלנו מהרגליים מרוב עבודה. זה עושה טוב על הנשמה".

• "מקווה שמהשחור שנחת עלינו יגיח האור לו חיכינו, עתיד טוב יותר לכל הילדים בעולם"
• "מה שאנחנו צריכים עכשיו זה לשתות קפה, לנשמה, ולהיות אחד בשביל השני"

תודה בר. שניפגש בשמחות.