חודש וחצי היא בקושי יצאה מהבית וניסתה להפיג את החרדה אחרי השבת השחורה, אבל היא אופטימית: "עכשיו כשצה"ל פועל כמו שצריך ומתחיל להביא תוצאות, חוזר הביטחון" • מעודדים ומתעודדים עם מיכל אדמסקי
מה שמך?
"מיכל אדמסקי. במקור אני מכפר סבא. חיה בעיר כבר שנתיים ונהנית מאד (אם עוד לא חזרתי להורים)".
איזה קפה את שותה?
"אמריקנו גדול וחם. לפעמים עם קצת שיבולת".
איך תפסה אותך המלחמה?
"הייתי בבית. ישנתי. התעוררתי ב-08:30 ל-17 שיחות שלא נענו מאמא: 'איך לא שמעת את האזעקות??? תפתחי את הטלוויזיה!!!', פתחתי, ויש לומר שעד לפני יומיים החדשות לא ירדו לי מהמסך, לאחר יותר משנתיים שלא ראיתי טלוויזיה ונמנעתי מכל התעסקות פוליטית בארץ. זה פשוט ביזיון מה שהלך כאן. בכל אופן, השוֹק היה נוראי. בתור מישהי ששירתה עמוק בפנים וראתה מקרוב את צה"ל בפעולה, החידלון הכניס אותי להלם. איך זה קרה? עכשיו כשצה"ל פועל כמו שצריך ומתחיל להביא תוצאות, חוזר הביטחון, בו ובכלל, שבשבעה באוקטובר אבד כליל".
מתי החלטת בפעם הראשונה לבוא שוב לשוק אחרי השבת ההיא?
"אחרי שישה שבועות. לא פחות. בקושי יצאתי מהבית בתקופה הזאת. את הזמן העברתי בניסיונות אמיצים ובדרגות שונות של הצלחה, להעביר חרדה לפעולה במרחב הדירה שלי. עסקתי בכל מטלת שיפוץ שרציתי לעשות ודחיתי: צבעתי קירות, תיקנתי חפצים, שיניתי את סדר הרהיטים בבית – ממש פאנג שוואי בשעת מלחמה. הגעתי כמעט להכול. רק בשבוע השלישי שאחרי האסון קראו לנו מהעבודה במועדון השבלול שבנמל, לבוא ולהתחיל לגלגל את המקום – לנקות, לסדר, לארגן ולהכין אותו לפעילות שאולי תהיה".
משהו נוסף?
"כן. אני כול כולי תקווה שמהשחור שנחת עלינו יגיח סוף סוף האור לו חיכינו. נצטרך לעבוד קשה מאוד כחברה ולעשות שינויים משמעותיים מאד כאנשים – נגיד, להתפכח מחשיבה לא טובה ומדעות ישנות, אבל אני מאוד מאוד אופטימית. שינוי גדול צריך להתרחש מנקודה כזאת, עבור עתיד טוב יותר ומואר, לכל הילדים שבעולם".
- "מה שאנחנו צריכים עכשיו זה לשתות קפה, לנשמה, ולהיות אחד בשביל השני"
- מעודדים ומתעודדים: "אני סומך על צה"ל. עכשיו גרוע מאוד, אבל זה שיהיה טוב זה ברור"
תודה מיכל. שניפגש בשמחות.
