כמה דקות יותר מדי של המקינטה המפונפנת על הכיריים כמעט הרסו את היום, עד שמאחורי הסירים מצאתי מקינטה ישנה שחיכתה לשוב אל האש • פתאום המטבח התמלא בפירנצה שהייתה וכמעט נשכחה • איתי שקד בסיפור נוסטלגי על מוקה קלאסית שהגיעה איתו כל הדרך מאיטליה, ועכשיו מחזירה אותו לשם
זה קרה בבוקר רגיל לחלוטין. הנחתי את המקינטה ונוס אלגאנס 6 כוסות המושלמת שלי מנירוסטה על האש, הדלקתי את הגז ופניתי לעשות עוד כמה דברים. אולי אתקלח מהר, חשבתי. אבל המקלחת התארכה, והמחשבות נדדו, שרתי כמה שירים בקולי קולות תוך כדי הסתבנות, התנגבתי ולבשתי טרנינג ואז פתאום – הריח. ריח חריף ומר, של משהו שנשרף לגמרי.
רצתי למטבח וזה היכה בי – הקפה באמת נשרף. המקינטה עמדה על הכיריים כעוסה ומעשנת, והבית התמלא בריח לא נעים. לא נורא, אמרתי לעצמי, מקסימום הקפה יהיה יותר מר. והוא באמת היה יותר מר. ועם טעם מוזר של פלסטיק מותך. הבית המשיך להריח כמו מעבדה כימית. הקפה היה בלתי שתי בעליל, ייתכן ששרפתי את גומיית הסיליקון החסינת-כל? האם הלכה הוונוס אלגאנס 6?
מתוסכל, פתחתי את הארון שמתחת לכיור וחיפשתי. מאחורי סירים נשכחים וכלים שלא השתמשתי בהם שנים, מצאתי אותה – מוקה אקספרס קלאסית ישנה מאלומיניום, גודל 6 גם כן, שהבאתי מאיטליה לפני שנים רבות ואיכשהו שכחתי ממנה.
שטפתי את הביאלטי הוותיקה, מילאתי במים ובקפה, והנחתי על האש. ותוך דקות, קרה הקסם – הריח. אותו ריח עמוק ועשיר של קפה איטלקי אמיתי התחיל למלא את המטבח. וזה לא היה סתם ריח של קפה – זה היה ריח של זכרונות.
פתאום הייתי שוב בפירנצה, צוחק על האופניים בפיאצה דלה סטָאצְיּוֹנֶה, כששמש הבוקר מחממת את אבני הריצוף והבתים העתיקים. ריח הקפה מהבר הקטן בכניסה לתחנת הרכבת, האנשים בכיכר, הלימודים, שיחות באיטלקית שבורה ונלהבת… הריח החזיר אותי לשם מיד. נשא אותי על כנפי ארומה משכרת לבוקר איטלקי שטוף שמש זוהרת ושמחה בלב.
הקפה יצא מושלם. חזק, ארומטי, בדיוק כמו שצריך.
ישבתי במטבח, לגימה אחר לגימה, ותהיתי, איך שכחתי את הביאלטי הזו כל כך הרבה שנים? היא לא מבריקה כמו הנירוסטה, נכון. יש לה שריטות ופגמים שנצברו במשך הזמן. אבל יש בה משהו אותנטי, משהו שהנירוסטה המודרנית לא הצליחה לתפוס. אולי זאת העובדה שהמוקה אקספרס 6 עברה איתי את כל הדרך מאיטליה? אולי העניין הוא שהיא מזכירה לי תקופה שבה הכול היה פשוט יותר – קפה טוב, חברים, בילויים חסרי תכלית ושיחות ארוכות עד לשעות הקטנות של הלילה? איטליה זה כאן.
- קונפליקט הזהב של המקינטה – אספרסו או לא אספרסו?
- פשטות ואלגנטיות איטלקית, זה הקסם של המקינטה. וככה מכינים איתה קפה
עכשיו נשאר לי רק דבר אחד – למצוא גומיית סיליקון חדשה לוונוס אלגאנס, כי גם לה מגיעה הזדמנות שנייה. אני יכול לבדוק אצלנו בחנות הקפה הוותיקה בשוק הכרמל אם נשארה אחת במלאי. אולי אזמין אונליין, אם בדיוק נגמר. ואולי אחפש בגוגל איפה יש בעיר עוד חנות עם גומיות למקינטה, ואצא למסע שוטטות בעקבות הפריט הנדיר?
בכל מקרה, כל הרפתקה טובה מתחילה עם קפה מצוין, ונראה שזו הולכת להיות הרפתקה מרתקת.
לפרק הבא: הקפה שהחזיר את איטליה הביתה, חלק 2: הגומייה למקינטה שהפכה למסע
