יֶן עלה לישראל אחרי שברוסיה חווה חוסר קבלה של הזהות המגדרית שלו, והשתלב במהירות כבריסטה בסצנת הספיישלטי המקומית: "העיסוק בקפה הוא פשוט ורוטיני, זה עוזר לי להתמודד", הוא מספר לדיקלה דנינו • מאחורי הבר עם יֶן הבריסטה
כשפניתי ליֶן וביקשתי שתכין לי קורטדו, היא תיקנה אותי וביקשה לפנות אליה במגדר גברי. מיד נדלק אצלי הרצון לפתח שיחה, כי רציתי לתקן את עצמי ולפנות אליו מחדש איך שהוא ביקש, ואני מודה, לקח לי טיפה זמן להתרגל לרעיון – שוב שאלתי כמה זמן היא בריסטה, ומיד תיקנתי את עצמי והחלפתי לאתה.
עלתה בי סקרנות מהשיחה איתו, כי יֶן כמעט ולא היישיר אליי מבט והיה שקוע כולו במלאכת הכנת הקפה. תוך כדי שהוא מספר לי שכבר ארבע שנים הוא עובד כבריסטה, קלטתי את המופנמות שמאפיינת אותו, ולכן לא העזתי לצלם אותו מקדימה, אלא רק מהצד. למדתי להבין, מבלי שיגיד לי, שכל עוד אני מכבדת את המרחב האישי שלו באופן הפנייה המגדרית, וגם זה הפיזי, הוא ממש ייפתח לשיחה, וכך היה.
יֶן שיתף ברצון רב ובמודעות רבה שעלה מרוסיה לישראל, בעיקר מכיוון שבארץ המוצא שלו אין קבלה והכלה לנטיות טרנסיות. הוא מגדיר את עצמו כא-בינארי, ואני מודה שביקשתי במבוכה קלה להסביר לי את המשמעות. ין ענה בטון מלא גאווה וסבלנות שיש טרנס שנולד למשל במין נקבה אבל מרגיש גבר – או להיפך, נולדה זכר אבל מרגישה אישה – וזו סיטואציה בינארית. "א-בינארי, לעומת זאת, הוא ספקטרום שבו אתה לא מרגיש גבר ולא אישה. עם זאת, יש בחירה בלשון הפנייה המגדרית, ואני בוחר שתהיה גברית". בשלב הזה חזרנו לשיחה על הלקוחות, "הרי עבודה שמפגישה אותך בכל יום עם אנשים חדשים ולא מוכרים מעלה בכל פעם מחדש את ההתמודדות עם הפנייה המגדרית". ין סיפר שאם הלקוחות כבר מכירים אותו, הם יודעים לפנות אליו בלשון זכר.
כשהוא חי ברוסיה, ין עבד בחנות טבע שמכרו בה גם תערובות קפה. הוא עבר שם הדרכות והכשרות, התקרב לעולם הקפה והחליט להתמיד בו וללמוד אותו לעומק. כשעלה לארץ, ישר פנה לעבודה בבתי הקפה של קבוצת Coffee Organization התל אביבית, ועבד גם תקופה בסניף של מייזון קייזר. לדברי ין, לעומת תרבות הקפה ברוסיה, פה בארץ הלקוחות לא באמת דורשים קפה ספיישלטי, כי עדיין אין הבנה לעומק בתחום, ולכן הם מבקשים לרוב את הדברים הפשוטים והמסורתיים.
ין רחוק מלהיות ב"פשוטים". הוא מלא אינטיליגנציה, ובנוסף לכל הוא אמן רב תחומי שכותב שירה וסיפורת, ועוסק גם בצילום ובמוזיקה. ברוסיה היה פסנתרן וצלם מקצועי. אז עם כל זה, שאלתי אותו, למה בכל זאת בחרת לעסוק בקפה ולהיות בריסטה כעיסוק העיקרי שלך, ואיך אתה עם הלקוחות? אני שמה לב שיש בך טיפוס אינטרוורטי.
גם פה ין ענה בכנות ומודעות רבה: "אני מעדיף להתעסק בהכנת הקפה ולהפחית דיבורים עם אנשים". הצעתי כי אולי מדובר בפערי שפה מרוסית לעברית, הרי ין נמצא בארץ שנים יחסית מועטות, אבל הוא תיקן אותי. "זה לא קשור לפערי השפה, אלא יותר למופנמות שלי ואולי לזה שאני על הספקטרום האוטיסטי, משהו שיש עליו הרבה סטיגמה. העיסוק בקפה הוא פשוט, מובן ורוטיני, ולכן זה קל ונוח לי. בשיחה אחד על אחד עם אנשים זה בסדר, אבל גירויים חיצוניים כמו אור ורעש משפיעים עליי", הוא הסביר. "פה בארץ עברתי אבחון לאוטיזם, ויש לי עוד כמה שלבים לעבור בתהליך".
- "ירדתי עם הקביים לרחוב וחיפשתי בתי קפה פתוחים, זה העוגן שלי"
- "אני אוהב לשמוע שלקוחות אוהבים את הקפה שלי": מאחורי הבר עם הבריסטה והקולה אריה סעת
"את יכולה לשלוח לי את הצילומים?", הוא ביקש לבסוף, "אני רוצה לשלוח להורים ברוסיה. אני מפחית בדיבורים איתם, אז לפחות שיהיה לי מה להראות להם".
אז איפה אפשר לשתות את הקפה של ין? בבית הקלייה של Mae ובסניף החדש של Mae בבניין One Tower, שניהם באזור הבורסה ברמת גן.
