בשבוע הראשון למלחמה היא נפצעה בריצה לממ"ד, אבל היא שמרה על אופטימיות ונשענה על העוגן שלה, בתי הקפה • "כל בוקר אני עושה מדיטציה ששולחת אנרגיות של שלום והגנה לחיילים ולחטופים" • מעודדים ומתעודדים עם בלוגרית הקפה דיקלה דנינו
מה שמך?
"דיקלה דנינו. בשנה האחרונה אני נוודת, בארץ ובעולם. בלוגרית קפה. אוהבת את תרבות בתי הקפה וקפה בכלל, מלאוס, וייטנאם ותאילנד, דרך עגלות הקפה המפוזרות ברחבי הארץ ועד לקצה השכונות של תל אביב. יש לי הרבה מה לספר בתחום".
איזה קפה את שותה?
"אהוב עלי במיוחד הפוך קטן. בכל מקום בעולם זה הדבר הראשון שאני מזמינה, וגם הנטורופתית שלי אומרת שקפה קטן עדיף".
איך תפסה אותך המלחמה?
"הייתי בגבעתיים, בדירה של אחיין שלי, לבד. התעוררתי מהאזעקה הראשונה. חשבתי בהתחלה שזה סתם, אבל כשהן המשיכו, הרגשתי בפנים שזה מצב חריג. אני לא שומעת חדשות, לא רואה טלוויזיה, מעולם לא הייתה לי טלוויזיה בבית, אבל הבנתי שקורה משהו. הרגע ששבר אותי קרה כשהאחיין התקשר וביקש שאכין לו בתיק את המדים ואת הנעליים הצבאיות. גיוס מילואים מיידי. זה נראה לי מצב קשוח ביותר. יום לפני כן ישבנו בבית קפה בשמש, צחקנו, הצטלמנו, שתינו קפה משובח והכול היה כרגיל וכיף גדול, ופתאום זה – מדים, נעליים, גיוס פתע… קשוח. למעשה, אחייני נשאר בעזה החל מאותו יום ועד לפני כמה ימים. פתאום התקשר אליי – יצאתי מעזה! בואי נשב בבית הקפה! והרגשתי שלאחר כל המתח והקושי, השפיות חזרה לחיים שלנו. מצב סימבולי כל כך לשבר הנורא שנחת עלינו".
"אני עושה כל בוקר מדיטציות מטא. זה תרגול מדיטטיבי שגם מרגיע את הגוף וגם שולח אנרגיות טובות של שלום והגנה לסביבה ולעולם. יום אחד אני מתרגלת עבור החיילים מהמשפחה, ובכלל עבור כל החיילים, לשמור עליהם ולחזק אותם, ויום אחד האנרגיות נשלחות לחטופים. זו הדרך שלי להתמודד ולתרום בזמן המלחמה".
מתי לראשונה חזרת לשוק אחרי אותה שבת?
"לקח לי חודש לחזור לחיים. בשבוע הראשון נפצעתי בריצה לממ"ד וחודש הייתי עם קביים. גרתי בדירה של חברים, שבדיוק נולד להם תינוק וביחד איתו הם ברחו לחודש וחצי לאוסטריה, וגם אני מאוד דאגתי – אפוקליפסה עכשיו! מה יהיה עם כל בתי הקפה? מה יקרה? האם נוכל להמשיך לחיות את חיינו? האם נישאר חופשיים? רק אחרי חודש יכולתי לצאת לעולם. ירדתי עם הקביים לרחוב וחיפשתי בתי קפה פתוחים. בכולם האנשים ישבו במצב רוח מזעזע, אבל זה היה העוגן, לא יכולנו לדעת מה יהיה בהמשך. האם להיקבר בבית עם כל הדרמה והחרדה, או שנבחר בחיים ונחזיר לאנשים את התקווה? כעת זה ברור – עלינו לצאת אל החיים, לשתות קפה בחוץ, זה חשוב! טקס משמעותי וסימבולי. רק אחרי יותר מחודש חזרתי לשוק, ישר אליכם. יותר כדי להתאוורר, להגיד שלום, לחזור למקומות המוכרים, לשגרה, לראות איך אנשים שם בחוץ מתרגלים למצב הזה שנכפה עלינו. היה כיף".
משהו נוסף?
"אני חושבת שעברנו טראומה ואנחנו באבל כבד מאוד, אבל מה שלמדתי מהישראלים, זה שלא משנה כמה ינסו לשבור את רוחנו והמצב לא יהיה טוב – אנחנו עם כל כך חזק! בסוף צריכים להיאחז באמונה בעצמנו, ולא סתם מדינת ישראל קיימת. אם אנחנו כבר פה, עלינו להסתכל קדימה עם כל הכוחות, החוכמה והיכולות האדירים שלנו, ולחיות בזכות גדולה מאוד ולא בחסד. החיילים בעזה הם מכל צבעי הקשת, מהארץ ומהעולם, והם שמו בצד את כל המחלוקות כדי להילחם עבורנו בכל הכוח. יש מה ללמוד מהם! ניצחון יהיה הגשמה עצמית שלנו כמדינה שיכולה להתגבר על מכשולים קשים ביותר, אך יותר מזה – זו תהיה התקדמות גדולה שלנו כעם, קדימה, אל עבר העתיד!"
- לכל הטורים של הבלוגרית דיקלה דנינו
- "אחרי שנה קשה ביותר, קיבלנו תזכורת שביחד אנחנו חזקים": מעודדים ומתעודדים
