"כשאני דופקת הופעה אני מה זה מרביצה, לא שחור-זהב ונצנצים" | סיפורי קפה

יציאה #2 – אני רק קו נקי! נקי!

זה היה יום של חפלה. כל הבוקר שמעתי דיקלה, במקום, נגיד, מוזיקת עולם, ואנשים בחנות ממש אהבו את הסגנון.

"תשמע, היא תמיד הייתה מקורית", אמר לי עומר, שקונה לפחות פעם בשבוע 300 גרם ערביקה מסומטרה בקלייה בינונית, טחונה בעובי 3. "אני זוכר שהיא רק התחילה, ולא ידעו איך לעכל אותה. בשיא תקופת הרוקרים הקיבוצניקים בשינקין היא הביאה רוק אוריינטלי מבאר שבע, ואני זוכר שחשבתי, הלוואי שתשרוד את כל אלה ותראה להם מה זה. היא ממש הקדימה את זמנה".

"לגמרי", אני מכניס את הקפה הטחון לשקית ונותן לעומר עם הקבלה. הוא לוקח את השקית וחושב לרגע. "בעצם, ראיתי אותה בהופעה חיה במוזיאון אשדוד לפני כמה שנים, והיא הייתה אדירה".

"באמת? לפני המלחמה והכל?"

"אפילו לפני הקורונה, ממש מזמן. רוקרית שינקין אסלית, פצצה, במכנסי עור וגופייה שחורה, מתופף, בס וגיטרה, קלידן מטורף – מעולה! חצי חווה אלברשטיין חצי זוהר ארגוב, בגרוב רטרו. כל כך ישראלי!". עומר שם את השקית בלמטה של עגלת התינוק.

"באמת נשמע אחלה".

"אקשיב לה היום בעבודה". הוא יוצא מהחנות ואני מתפנה לנקיונות.

בצהריים אני ממשיך עם הקליות, וכשאנחנו מתחילים עם הבירות אני שם את "הלו הלו" של ג'ורג' בר. איציק מהבסטה של הטרנינגים מספר שבמועדון המיתולוגי "שמיים כחולים" בבת ים, ג'ורג' בר היה מלך.

"אתה לא מבין איזה חפלות הלכו שם. באייטיז, בניינטיז, כמה כסף נשפך על מי שהופיע. היה או חפלה או הופעות שירי דיכאון טורקיים, עופר לוי, איציק קלה, כל זה. היה נחמד, אבל לא פצצה כמו השמח של ג'ורג' בר". הוא חוזר לבסטה.

איציק מעולם לא שתה קפה. זה נראה לי מוזר.

"וואי וואי וואי איזו מוזיקה!", ירדנה נכנסת לחנות בצעדי ריקוד מצחיקים. היא מאושרת מהמוזיקה ודופקת על הבר. "בדיוק היום הבן של שכנה שלי מתחתן. אפשר להתחיל לחגוג כבר מעכשיו!"

"מתי זה? הערב?", איציק צועק אליה ומקפל טרנינג, "את הולכת עם אבי?"

"כן!" היא צועקת לו בחזרה ומנענעת את האגן. היא פונה אליי, "אתה לא מבין איזה הופעה אני עומדת לדפוק".

• עוד סיפורים מהחנות:
  – מה ראתה ירדנה שזיעזע אותה עד עמקי נשמתה?
  – גבי האתיופית מהקריביים – חלק א'
  – לכל הסיפורים מהחנות

"באמת? תכי אותם בסנוורין?"

"עד הסוף! עכשיו תכין את הקפה שלי". אני מסתובב אל מכונת האספרסו ומכין לה את המשקה. ירדנה מתיישבת על כיסא הבר הגבוה. "תשמע, זה לא צחוק. כשאני דופקת הופעה, אני מה זה מרביצה. לא שחור, זהב ונצנצים – לא! בשום אופן! אני – רק קו נקי! קו נקי!!!", היא מתבוננת בי עם העיניים פקוחות לרווחה, גדולות גדולות, מנסה להפנט אותי כמו נחש. היא עושה עם הידיים: "לבן… בז'… חלק לכל האורך ושרשרת אלמוגים בטורקיז!"

"וואו ירדנה, את ממש משיגה את המודה!", אני מניח את כוס הקפה על הבר. אספרסו ארוך מאוד בכוס של הפוך לקחת, כמו תמיד.

"קלאסה דה לה קלאסה, אך ורק!" היא לוקחת את הכוס, מריחה את הארומה ומתמוגגת. אני שם את "בונבוניירות" של דיקלה וירדנה משאירה כסף על הבר. איציק מסתכל עלינו תוך כדי שהוא מקפל טרנינגים מאחורי הבסטה בשמש של הצהריים. הוא מחייך.

המשך יבוא.

מוקדש לדיקלה דנינו

אל תפספסו, עקבו אחרי מגזין שותים >>
ויש עוד הרבה גם באינסטגרם >>