מודל נשי ייחודי של חקלאות קפה ישראלית: "הפרי הזה הוא פלא הבריאה"

כשנכנסים למרחב של חוות "מטעים" במושב גני טל, אי אפשר שלא להתרגש. המקום הזה הוא פנינה של חקלאות ישראלית וחגיגה מרגשת לאוהבי קפה. הפנינה כוללת מטעי אבוקדו, וגם – קפה! כן, לא התבלבלתי, זה בין המקומות היחידים בארץ שמגדלים בהם את פרי הקפה. ובתוך המטעים יש גם כוורות דבורים ובית קפה נפלא, ויש תכונה רעננה וטובה של אנשים – אוהבי אדם, אוהבי קפה, אוהבי טבע, סקרנים.

ואת כל היופי הזה מנהלת דקלה פוקס, חקלאית בנשמה, אשת קפה וסביבה – תולעי הקומפוסט האדומות שלה הן נכס ראשי מבחיתנה.

ואז, אופק.

אופק היא קולת הקפה של חוות הקפה "מטעים". אישה צעירה, שגילתה את קסם הקפה בכלל באיזו חווה נידחת בנפאל, התאהבה, חקרה והפכה את האהבה הזו למקצוע.

היא מארחת אותי בבית הקלייה הקטן והנעים שלה. כשהיא שואפת עמוק את ניחוח הפולים שהרגע קלתה, היא מחייכת חיוך קטן של שביעות רצון. "פלא הבריאה. הפרי הזה וכל מה שהוא מביא איתו לעולם זה פשוט פלא הבריאה", היא אומרת בהתרגשות.

ואני לא יכולה שלא להתרגש בעצמי מהחיבור העמוק הזה. חיבור לכל תחנות חייו של הקפה – מהאדמה, דרך הטיפוח, הקטיף, העיבוד, הקלייה, סוגי המשקאות. ובכל אחת מהתחנות האלה – האנשים, והנשים. מהשיחה עם אופק מתחדדים לי עומקי הסיפור של הקפה. השורשים שלו והחיבור הלא ייאמן שהוא יוצר בין אנשים ותרבויות.

טוב, נסחפתי קצת עם ניחוחות הקפה. בחזרה לסיפור של אופק.

אז אמרנו חוות גידול קפה בנפאל, אבל למעשה התחנה הראשונה שלה בדרך הקפה הייתה דווקא כאן, בבית. חיילת משוחררת שחיפשה עבודה מועדפת ומצאה עצמה בריסטה במלון. זו הייתה מבחינתה שנה של היכרות ושל התנסות – מסע שדווקא התחיל, לכאורה, מהסוף: מאומנות הלאטה-ארט בקפוצ'ינו שהגישה לאורחי המלון, היא הלכה והעמיקה את ההיכרות עם המשקה הנקי, ללא חלב, והסנסורים שלה החלו להבחין בין טעמים, סוגי פולים, סוגי קלייה; ניצנים של מומחיות הנצו.

ומשם – לטיול הגדול במזרח. חוות הקפה בנפאל הייתה כאמור השער הראשון, אחריו היו חוות בבורמה, בתאילנד, בווייטנאם, בטייוואן, באוסטרליה ובניו זילנד. היא מתארת חוויית גילוי בלתי רגילה, מרגשת ומתמשכת – כל סצנת הקפה נפתחה בפניה, מניפה שלמה של סוגים ושיטות וטעמים וצבעים ותרבויות. "כמו גילוי של שפה חדשה, כמו התחלה של התאהבות", היא מספרת.

וההתחלה, כמו כל התחלה, היא בשורשים, באדמה. רגליה של אופק נשאו אותה למטעים הנפאליים מבלי שכיוונה. היא מתארת בהתרגשות את המפגש עם החקלאות: "היה מדהים לראות איך נשים ואנשים שמים את כל חייהם על הפרי הזה", ובהמשך ישיר, "עצוב קצת להבחין בניתוק שקצת קיים היום בין בית הקפה לבין החקלאות של הקפה".

חיבור. ניתוק. חיבור?

אז באמת, דיברנו קצת על הגלים של הקפה, ועל חשיבות "הגל הרביעי" ככזה שעושה בדיוק את החיבור הזה, שבין האספרסו הכפול או ההפוך הקטן-חזק שאנחנו שותים בבית הקפה השכונתי, לבין החקלאות של המשקה הזה: סוג האדמה, סוג האנשים והנשים שעומדים ועומדות מאחוריו. דיברנו על המשמעות של החיבור הרגשי לאדמה ולחקלאות, ועל כמה מעניינת האפשרות שהגל הרביעי של הקפה כולל את מה שאופק מכנה, "ספיישלטי מאותגר", או "חקלאות לא קונבנציונלית", כלומר, פיתוח חקלאות קפה במקומות שבהם הקפה הוא לא בדיוק בן בית.

בית? ישראל.

השיחה שלנו התפתחה באופן טבעי לקפה הישראלי. הקפה הוא לא בן בית טבעי בישראל – בשונה למשל מהיין או מהתמרים – אבל כשחושבים על זה, הוא דווקא כן. פרי הקפה הוא כידוע יליד המרחב המזרח-תיכוני, וההיסטוריה מלמדת על ניסיונות חקלאיים לגדל אותו באדמת הארץ הזו. האקלים הארץ-ישראלי הוא כמובן לא אידיאלי לקפה המפונק, אבל יש עדויות לניסיונות גידול כאלה כבר במאה ה-19. למשל עץ קפה שנשתל בכפר חיטים בשנת 1862, ובשנות ה-50 של המאה ה-20 – ד"ר ישראל גינדל וזן הערביקה "גולדה" שפיתח.

והיום? גידול הקפה בארץ – כגידול חקלאי סדור, שיטתי, טכנולוגי – קיים במקומות בודדים בארץ ובכמויות קטנות מאוד, כשחוות הקפה "מטעים" מובילה את התחום. אופק, אחרי שבע שנים של גילוי מרגש ופיתוח מומחיות, חברה לדקלה, בעלת החווה, ויחד הן מייצגות מודל נשי ייחודי של חקלאות ישראלית.

המודל הייחודי הזה הוא חוויה, בדיוק כמו הקפה עצמו. דקלה ואופק מטפחות, מפתחות ומציעות חוויה שלמה, יחד עם הפולים שלהן. החוויה הזו – שזכיתי לחוות בעצמי – מתחילה מעצי הקפה בחווה, ששורשיהם הולכים ומעמיקים באדמה הישראלית, ממשיכה בשיח אנושי מרתק בין העצים ועליהם, ומסתיימת בבית הקפה: אווירה קלילה ומחבקת, קפה ישראלי משובח שמייצרים במקום מהאדמה עד הספל, עיניים טובות של נשים טובות.

• נוודות דיגיטלית ואני: הדרך שלי לשולחן הקטן בבית הקפה השכונתי
• ככה בתי קפה הפכו למרכזים של השראה ויצירה לאורך ההיסטוריה

אופק נכנסה לעולם הקפה "במקרה", התאהבה, והפכה את האהבה למומחיות. היא ההוכחה לכך שקפה הוא לא פחות מערך חברתי. מערכת היחסים שלה – ובתכלס של כל אוהבי הקפה – עם הקפה, היא פלטפורמה לשיח אנושי, לחיבורים, להדדיות שאנחנו כל כך צמאים לה. תודה אופק!