עד לא מזמן, מבחוץ זה היה נראה כמו עוד בר דיזנגופאי סטנדרטי, אתם יודעים למה הכוונה – עם כיסאות גבוהים ליד שולחנות ארוכים על המדרכה. על פניו, בר כזה שכשעוברים על דיזנגוף קשה להבחין איפה הוא נגמר והבר הסמוך מתחיל. "היינו פה בתור Pana Po'o משהו כמו 5 שנים", מספר למגזין שותים אורי צידון, אחד השותפים, "בעיניי הוא היה עסק מגניב לאללה, אבל מאוד דיזנגופי במהות שלו. עוד מאותו דבר. תמיד ניסינו להדגיש שאנחנו לא דיזנגופים, בין אם זה התפריט, הקוקטיילים והמוזיקה, אבל בסוף הנראוּת הביאה אותנו להיות עוד אחד מבין הברים, נרצה או לא נרצה".
אבל במהלך תקופת הקורונה המקום עבר מהפך – המחסן מאחור הפך למשתלה, מעין גן נסתר, והבר מקדימה שינה את פניו. "עשינו פה הפיכה", צידון מסביר, "אם היינו יושבים פה פעם בשולחנות גבוהים כאלה, אמרנו שאנחנו רוצים גם להיות ייחודיים ושיהיה פה גם נעים ומזמין יותר. החלפנו את כל הריהוט לישיבה נמוכה, הרבה יותר מרווח, פחות מקומות הושבה, שבפועל אפשר להגיד שזה פגע בנו כלכלית אבל זה חלק מהאני מאמין של המקום, שאנשים יישבו בצורה יותר מרווחת, תהיה יותר אווירה של צ'יל, ונמצא איזשהו עמק-שווה בין המשתלה לבר".
כדי למצוא את עמק השווה בין המשתלה לבר לא מספיק לשנות רק את ההושבה. כדי להדגיש את החלק של המשתלה המקום היה צריך גם לעבור שינוי חזותי, תפריטי ואפילו מיתוגי – וכך קיבל את השם החדש אוזן פיל. "משכנו את כל הירוק מהחלק הפנימי החוצה. תלינו צמחים בחוץ, סידרנו גם על הבר. רצינו לשדר משהו שהוא יותר בר-משתלה, או בית קפה-משתלה, אני עד היום לא יודע באמת איך להגדיר את זה, זה משהו שהוא הכול מהכול", צוחק צידון. "יש אנשים שעוברים פה ומסתכלים על המקום, כאילו הם נעצרים רגע להבין מה הם רואים. העיצוב הירוק הזה גורם לאנשים רגע לעצור, ואפילו גם אם זה לשתות רגע כוס מים או לשבת רגע לאיזה דרינק קצר, בלי תכנון. זה שאנחנו שונים על דיזנגוף גורם לאנשים לעצור ולהתעניין".
איך בר הופך לבר-משתלה, או בית קפה-משתלה, לא יודעים איך להגדיר את זה
קיצור תולדות אוזן פיל: לפני כמה שנים שכנה במקום מסעדת דגים בשם 'בקלה', שהושיבה סועדים בחצר האחורית. הרעש וההמולה של המסעדה, וכנראה שגם ריח הדגים, פחות התאימו לשכנים בבניינים שמקיפים את החצר – אז הם הגיעו להבנה עם העירייה שהחלק האחורי של הנכס לא ישמש יותר להושבה של סועדים. לימים לא ארוכים מסעדת הדגים נסגרה, על חורבותיה נפתח ה"פּאנה פּוא'ו", והחצר האחורית שימשה פשוט כמחסן לתקופה.
"היום אנחנו נמצאים פה ארבעה שותפים", מסביר צידון, "וכולנו באנו עם רקע ואהבה מאוד גדולה לעולם הצמחים". ארבעת השותפים הם אורי צידון (30), עדי קובריגרו (25), בראל טל (29) ואמיר אפרתי (36) ששותף גם בפור דו סול בכיכר אתרים. קצת לפני שהגיעה הקורונה וכולנו למדנו מה זה רסס טיפתי, הם החליטו לנצל את החצר בצורה ראויה יותר ולהפוך אותה לסוג של חנות צמחים או משתלה קטנה, שתאפשר בריחה קצרה וירוקה מהשאון של דיזנגוף. הרעיון המקורי היה לפתוח את המשתלה במקביל לפעילות הרגילה של הפּאנה, כשתי יישויות נפרדות. אבל איך אומר הפתגם, האדם מתכנן תוכניות והקורונה צוחקת.
תוך כדי העבודה האיטית על חנות הצמחים במקביל לתפעול הבר, התחיל הסגר הראשון והבר נאלץ כמובן לסגור את שעריו. "אמרנו בוא'נה, יכול להיות שזו הזדמנות משמיים, יהיה לנו זמן להתעסק ולהשקיע בזה. התחלנו להיכנס לטירוף של עבודה. כולם היו בבתים ואנחנו היינו פה כל יום מ-7 בבוקר עד 12 בלילה, עובדים-עובדים-עובדים, בונים, מרכיבים, אפילו תשתית הקמנו מאפס. ולא הפסקנו ללמוד על העולם הזה – מה כדאי, מה לא כדאי, מה נמכר, מה לא נמכר. בסוף צריך להבין שאנחנו בלב תל אביב, ובשונה מהרבה מקומות אחרים של עולם הצמחים, שיש להם שטחים על שטחים, אנחנו רצינו להיות מאוד מדויקים ומוכווני מטרה לעיר תל אביב. יש פה תנאים מאוד ספציפיים בעיר הזו: גם הלחות הגבוהה, גם זה שכל הדירות הן בין בניינים אז יש פחות אור. אנחנו רוצים להתאים לנישה התל אביבית, מעין משתלת בוטיק שתתמחה בדברים שמתאימים לגידול בתוך העיר, ותיתן מענה סופר-פרימיום של צמחים".
"בלי לשים לב הגענו למצב שאנחנו פותחים את המשתלה כבר בקורונה, כשהבר עוד היה סגור. התחלנו לעבוד ולמכור צמחים, ומצאנו את עצמנו מתפרנסים מהצמחים, במקום לשבת בבית ולא לעשות כלום ולחכות למדינה". התגובות המפרגנות לא איחרו להגיע, והשותפים הבינו ששיחק להם קלף עם המשתלה. "אמרנו אולי ניקח את זה עוד צעד קדימה – נעשה סוג של הפיכה לכל המקום ונהפוך אותו למעין בר-משתלה. אם בתוכנית המקורית היה את הפּאנה ואת המשתלה, שני גופים נפרדים, חשבנו אם זה אפשרי בכלל לאחד אותם ולהביא צורת בילוי חדשה. משהו שלא היה, שהוא מעין בר-בית קפה-משתלה, שיהיה פתוח מהבוקר עד הלילה ותמיד יוכלו לשתות כוס יין או קפה ולהיכנס איתה למשתלה, לבחור צמח ולהוסיף אותו לחשבון של השולחן בבר. אנשים מגיעים לפה ומרגישים קצת לא בתל אביב בתוך תל אביב, זו המהות של המקום הזה".
"החלטנו שהולכים למהלך הזה בלב שלם – מחליפים את השם של המקום ל'אוזן פיל', פותחים אותו משעות הבוקר, והבילוי פה יהיה תמיד קשור איכשהו למשתלה". התפריט התעדכן בהתאם, והתווספו אליו משקאות קפה (עם פולים של Mauro), ארוחות בוקר ומאפים שמתאימים ליד הקפה.
בעצם המקום הפך לבית קפה רק אחרי שהחלטתם לפתוח את המשתלה גם בבוקר.
"בדיוק, עולם המשתלה משתייך בתפיסה יותר לבוקר, בגלל זה רצינו שיהיה מענה גם בבוקר, לקפה ודברים כאלה. אבל מעבר לזה אני יכול להגיד שאמנם המשתלה כביכול נסגרת בשמונה בערב, אבל מי שעובד פה בערב מתודרך גם על המשתלה, ואם מישהו רוצה להיכנס בלילה הוא גם יכול. ואני חושב שזה גם משהו שמייחד אותנו, שאנחנו משתלה שעובדת כמעט כל היום". הוא מוסיף, "אמנם זו לא משתלת ענק מחוץ לעיר, אבל אנחנו משתדלים לתת מענה ברמה של משתלה. זו לא סתם חנות צמחים, יש פה גם שקי אדמה, טוף, אביזרים לשתילה, דישון, מענה לכנימות ולטיפולים לצמחים".
ולאן אתם רואים את המקום מתקדם? מה הלאה?
"באופן כללי היינו מאוד שמחים להעלות את המודעות לבילוי מהסוג הזה בכלל, של משתלה ביחד עם בר, של צמחייה ביחד עם דיינינג. לנו זה מתחבר מאוד מגניב. בהמשך היינו גם מאוד רוצים לחלוק עוד מהידע שלנו בתחום הצמחייה, אם זה אומר לעשות פה סדנאות שתילה למשל, או סדנאות טיפול במזיקים. אנחנו יכולים להביא למשל כיתה, שיכולים לשבת ולשתות איזה דרינק בערב, ותוך כדי לדבר על אהבה לצמחים, ואיך עושים ומה עושים".
כמו מדע על הבר, רק עם צמחים. צמחים על הבר.
"בדיוק. סוג של להגדיל את הקהילה הזו, את האהבה לעולם הזה. בסוף אני רוצה שזה יהיה בית לאנשים, ובית לצמחים. זו סוג של נקודת מפגש בשביל כל מי שאוהב את העולם הזה. שירגישו בנוח לבוא לפה לבד או עם חברים, ויידעו שזה בילוי שהוא סופר מגניב. צמחים ביחד עם האוכל והשתייה".
"המודעות לכל העולם הזה של צמחייה, של גידול דברים בבית, עלתה בטירוף", הוא מאבחן, "אני בטוח שגם הקורונה עזרה לזה מאוד. אנשים היו צריכים משהו להתעסק בו, מישהו לדבר איתו נראה לי (צוחק), וככה המודעות לצמחים עלתה. לאט לאט אני רואה איך הקהילה הקטנה הזו שהתחלנו בתור ארבעה אנשים הולכת וגדלה. וזה בשבילי הקסם הכי גדול שיש. זה משמח אותי בקטע שאני כבר לפעמים לא מסתכל על זה בתור עסק, אלא בתור משהו שאני אוהב לעשות. וגם כיף שנתנו מענה להרבה אנשים שחיפשו בילוי שהוא שונה קצת. היום אני יכול להגיד שאחד הדברים שאני הכי אוהב פה זה שהרבה אנשים באים לפה לבד לשתות יין ולהיכנס לסיבוב, אני מאוד נהנה לראות שאנשים מרגישים פה בבית".
אוזן פיל
דיזנגוף 143, תל אביב
ראשון-שבת: מ-10:30 עד אחרון הלקוחות בלילה
