כשהתחילו אירועי 7 באוקטובר היא הייתה במשמרת במטבח של בר 51, ורק אחרי כשבועיים היא הרשתה לעצמה לחזור להסתובב בשוק • מעודדים ומתעודדים עם הטבחית מורן טמיר
מה שמך?
"מורן טמיר. במקור אני מקיבוץ עין גדי. אני גרה בתל אביב יותר משנה".
איזה קפה את שותה?
"הפוך גדול חזק עם שיבולת שועל. אני אוהבת הרבה קפה, וטעים – שני קפה בבוקר וזהו. לכל היום".
איפה המלחמה תפסה אותך?
"וואו. בין המסיבה, לסיני, לעבודה. שלושה ימים לפני האירוע קיבלתי הנחה למסיבה ברעים וכמעט נסעתי, אבל בסוף חברה שכנעה אותי, במקום זה, לנסוע איתה לסיני. בשבת עצמה קמתי בבוקר לעבודה במטבח בבר 51 שברחוב הירקון, ותוך כדי שהבוקר התחיל שמעתי את האזעקות. בהתחלה חשבתי, 'נו טוב, כמה רקטות, עוד כמה שעות כולנו בים'. האסימון ירד רק בתשע וחצי כשהתקשרו אלי בבהלה – תסגרי מהר את המטבח, תפנו את כולם מהמסעדה ורוצו הביתה! רק אז התחלתי לקלוט מה באמת קורה. בבית עם החדשות כבר הבנתי הכול. נורא. וחברים שאני יודעת שהם במסיבה ולא עונים – קשה מאוד. בימים הראשונים חשתי בחרדה גדולה מאוד. גם כל הפייק ניוז על הזוועות שקרו – עשה לי ממש לא טוב על הלב".
מתי החלטת בפעם הראשונה לבוא שוב לשוק אחרי אותה שבת?
"בשבוע השני למלחמה. בהתחלה שמחתי שאני יכולה להסתובב ולקנות ירקות ושהחיים חוזרים לשגרה, אבל הכול היה טבול בפחדים וחרדה קיומית. השוק צר, מלא פינות וסמטאות שיכולים להתחבא בהן מחבלים. לא נעים. לא ידעתי מה לחשוב. גם עלו כל הזמן מחשבות גזעניות שאני לא מכירה. עכשיו הכול רגוע".
עוד משהו?
"שנמשיך לחיות ולהיות – גם אחרי התופת. שנזכור את החוזק והאחדות שיש לנו בעם, שמתגלים ברגעים הקשים. שם זה בא לידי ביטוי – כולנו אוהבים אחד את השני ונהיה כאן אחד עבור השני, תמיד. הלוואי שנתפנה לדאוג לטוב שבמדינה ולטוב שביננו ולא נאבק על עצם קיומנו כעם וכאומה".
- קפה לחיילים: תעשיית הקפה המקומית נרתמת למאמץ במלחמת "חרבות ברזל"
- גם אתם יכולים לתרום קפה לחיילים בחזית, רק בכמה קליקים
תודה מורן. שניפגש בשמחות.
