נוודות דיגיטלית מקומית: לעבוד קרוב, לחשוב רחוק

שמונה בבוקר. בית הקפה השכונתי מלא למחצה. הבריסטה כבר יודע בדיוק איך את אוהבת את הקפה – אמריקנו עם חלב קר בצד, בכוס זכוכית. את מתיישבת בשולחן הקבוע, פותחת את הלפטופ, נושמת עמוק ומתחילה עוד יום של נוודות דיגיטלית. מקומית.

לא משרד, לא בית, לא חו"ל. כאן. ממש פה, עשר דקות הליכה מהבית.

כשמדברים על נוודות דיגיטלית, התמונה הקלאסית היא של מישהו או מישהי שיושבים עם הלפטופ על חוף בתאילנד, או באיזה קו-וורקינג נוצץ בברצלונה. אבל בשנים האחרונות נולדה וריאציה חדשה, הרבה פחות אקזוטית אומנם, אבל גם הרבה יותר נגישה: נוודות דיגיטלית מקומית.

העיקרון פשוט: לעבוד מכל מקום, אבל להישאר קרוב. בתוך העיר שלך, או אפילו בתוך השכונה. לעבור בין בתי קפה, חללי עבודה, ספריות, פארקים עם Wi-Fi (או עם ההוט ספוט בנייד); להחליף סביבות, לשנות אווירה, לשמור על גמישות מחשבתית ומרחבית, וכל זה – בלי להזדקק לדרכון.

זה לא שיש לי משהו נגד הנוודות הדיגיטלית ברחבי העולם, כן? להפך. אבל מעניין להפנות את הזרקור להתפתחות המקומית הזו. כי נוודות דיגיטלית היא כבר מזמן לא טרנד, אלא תפיסת חיים. היא אומרת: לא חייבים משרד קבוע כדי לעבוד, ליצור, להקים עסק; לא צריך לעזוב את הארץ כדי לעבוד על משהו חדשני. אפשר להיות נווד דיגיטלי גם אם הילדים בגן, וגם אם צריך להוציא את הכלבה בארבע.

מהפכת ה-Wi-Fi והשולחן בקפה

המהפכה הזו, של עבודה גמישה במרחבים ציבוריים, היא לא פחות משינוי היסטורי. דורות שלמים חלמו על משרדים פתוחים עם קפסולות שינה ומכונות אספרסו. ואז הגיע הקפה השכונתי, עם שקע אחד ליד החלון, והוכיח שאולי כל מה שצריך זה לפטופ, רעיון טוב וקצת ניחוח של מאפה קינמון.

בתי הקפה, שבעבר היו מרחבים אינטלקטואליים, אמנותיים ואפילו מהפכניים – חוזרים לתפקד כמרחבים של יצירה ויזמות. הם ה-Penny Universities של העידן שלנו. לא צריך להירשם, רק להזמין משהו קטן מדי פעם ולפתוח את הלפטופ.

מקומי זה גם גלובלי

בדיוק כפי שהקפה עצמו – משקה בינלאומי עם שורשים אתיופיים ותימניים, שהתפשט והגיע לטורקיה ולאירופה ומשם לכל רחבי תבל – מצליח להרגיש "בבית" בכל מקום, גם הנוודות הדיגיטלית המקומית היא שילוב של עולמות. אפשר לעבוד בפרויקט עם לקוחות מברלין, שותפים מבוסטון, ועוקבים מהודו – וכל זה מהפינה בקפה ברחוב הראשי של רמת השרון.

החיבור הזה בין גלובלי למקומי הוא לא רק יתרון לוגיסטי, הוא גם מצב תודעתי. הוא מאפשר לך להיות נוכחת במקום שלך – להכיר את הבריסטה בשמו, לחייך לשכנה שעוברת במקרה – ובו בזמן לבנות משהו שבאמת נוגע באנשים ברחבי העולם.

• לפטופיסטים ועובדים בקפה: סיפור של נכס או נטל עבור בתי הקפה?
• נוודות דיגיטלית ואני: הדרך שלי לשולחן הקטן בבית הקפה השכונתי

יזמות, חיבורים, קהילה

היתרון הגדול של יזמות דיגיטלית מקומית, ובעיקר כשהיא מתרחשת בבתי קפה, הוא החיבור האנושי. לא רק המפגש האקראי עם לקוח פוטנציאלי, אלא עצם ההרגשה שאת חלק ממשהו. שאת לא לבד עם האקסל.

בתוך עולם העבודה החדש, שמשלב בין בית, משרד, קפה וענן/אינטרנט – יש מקום לצמיחה אחרת. פחות היררכית, יותר יצירתית. פחות מבודדת, יותר מחוברת.

ובתי הקפה? הם הלב הפועם של השינוי הזה. הם מאפשרים לך לנוע, אבל גם לשהות. להתחבר, אבל גם להתרכז.

למי זה מתאים? אולי לך

אם את או אתה מרגישים שמשהו בתבנית הקלאסית של עבודה כבר לא משרת אתכם, שווה לבדוק את האופציה הזו. להתחיל מיום בשבוע בבית קפה. לנסות לכתוב פרויקט מהשולחן ליד החלון, ואולי בהמשך גם להקים עסק שלם מהפינה בקפה המקומי.

במילים אחרות – נוודות דיגיטלית מקומית היא לא רק שיטה, היא הצהרה. היא הזמנה לחיים קצת אחרים. חיים שיש בהם תנועה, חיבורים, השראה, ואולי גם יותר נוכחות. שלך.

אל תפספסו, עקבו אחרי מגזין שותים >>
ויש עוד הרבה גם באינסטגרם >>