"חיבוק גדול לחיילים בשטח, צריך לתת להם כל מה שאפשר"

מה שמך?
"רותם ביץ'. במקור אני מחיפה, ארבע שנים תל אביבי. אני מעסה רפואי מוסמך עם קליניקה פרטית, ובכובעי האקדמאי, אני בכלל פיזיקאי! יש לי שני תארים בפיזיקה יישומית".

איזה קפה אתה שותה?
"הפוך גדול, כל פעם עם ערביקה מזן אחר, חדש, אבל תמיד עם שיבולת שועל".

איך תפסה אותך המלחמה?
"הייתי בעיר. האזעקה העירה אותי מוקדם בבוקר. אחרי רבע שעה הבנתי שזה לא מצב רגיל, שפולשים לישראל. התעדכנתי בווטסאפ, לא בטלגרם, טלוויזיה אין לי בכלל. לא שהם ידעו משהו יותר מכולם – האסון נחת על המדינה כולה באותה מידה. ממש הרגשתי צורך לצאת מהעיר ולנסוע, אבל בהתחלה היה מפחיד מאוד. חיכיתי כמה שעות ואז נסעתי צפונה, להורים. בכל מקרה תכננתי לנסוע באותו יום לחיפה, לכבוד החג, לראות חברים ולצפות בסרטים בפסטיבל הקולנוע, אך כמובן הכול התבטל. תכננתי להישאר יום-יומיים ולהעביר את ההלם, אך הצטננתי וכבר נשארתי הרבה יותר".

מתי לראשונה חזרת לשוק אחרי אותה שבת?
"חזרתי לתל אביב אחרי שבוע בערך ומיד נסעתי להתנדב, לעזור למצב כמה שאפשר. נסעתי לכמה ימים של טיפולים במפונים במלון בים המלח והיה מרגש מאוד. לאט לאט חזרתי לטיפולים בפרטי, כאן בעיר, והבחנתי שאנשים ממש בסטרס וזקוקים למגע מרפא. אני גר ליד השוק. רציתי מההתחלה לבוא אליכם, לשבת לכוס קפה של שפיות ושמחה, ומשם לצאת לסיבוב קניות בשוק, לראות שהחיים ממשיכים, וכך היה. כל פעם שבאתי ראיתי יותר ויותר פעילות. אני בא לשוק בעיקר בימי שישי, ומשבוע לשבוע היה יותר עמוס ושמח".

משהו נוסף?
"כן. למרות המצב המורכב, אני אופטימי, ברור. אבל הדרך מאתגרת, קשה וארוכה. צריך לנשום עמוק. צריך להמשיך להחזיק מעמד עבור החיילים, שיראו שאנחנו חיים טוב בזכותם. הם מעל לחודשיים בשטח ועלינו לתת להם כל מה שאנו יכולים – מורל גבוה, אוכל טוב, טיפולי מגע. חיבוק גדול".

• מעודדים ומתעודדים: "יש תקווה, נחזור למה שהיה פה לפני המלחמה. הישראלים אחים שלי"
• חצי כוס קפה שחור, וקדימה לחזור לשגרה: מעודדים ומתעודדים עם איציק הגדול משוק הכרמל

תודה רותם. שניפגש בשמחות.