"תרבות הקפה במיאמי מתפתחת מאז הקורונה, אני מרגישה שם בבית בזכות הישראלים"

מה שמך?
"מאי שחר ממיאמי. במקור אני ישראלית, נולדתי בטבריה, אבל בגיל 7 עברנו לארצות הברית. אמי התחילה לעבוד שם בשגרירות אז נסענו לכמה שנים ובסוף נשארנו, כבר יותר מעשרים שנה. כל קיץ אני באה לבקר בארץ ולמעשה מתכננת לעשות עלייה. תושבת חוזרת. אני קלינאית תקשורת בבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים ומורה מקצועית ליוגה. אוהבת מאוד לטייל בעולם, שותה הרבה קפה ולמעשה מטיילת בעקבות הקפה. ביקרתי כבר בדרום ומרכז אמריקה, ברחבי ארצות הברית, באירופה, וכעת מתכננת על המזרח הרחוק – תאילנד והודו".

איזה קפה את שותה?
"אספרסו ארוך עד למעלה. תענוג. בבית אני שותה נספרסו, הכי פשוט. אין לי שום בעיה עם זה שהוא קפה תעשייתי – הוא הכי נגיש ונוח להכנה. לפעמים אני שותה גם קפה שחור של עלית! יש חנויות ישראליות בכל מיאמי, אני מרגישה מאוד בבית. יש אצלנו הרבה ישראלים ואחווה בין היהודים, לא מרגישים את האנטישמיות שרואים בניו-יורק ובאוניברסיטאות".

אז איך באמת הקפה במיאמי?
"תרבות הקפה במיאמי מתפתחת, היא בתהליך. מאז הקורונה מאות אלפים הגיעו לפלורידה מכל העולם. היה פחות פיקוח על חיסונים ומסכות אז כולם הגיעו אלינו והביאו איתם קפה ותרבויות קפה מתקדמות. לפני כן הסצנה הייתה מאוד לא רומנטית: כל בתי הקפה בעיר היו רשתות מסחריות, בלי חמימות ובלי נישה ייחודית או אינטימיות. היום הרבה מייבאים קפה מקולומביה ומדרום אמריקה, סוגים שונים של קפה איטלקי מסחרי ואיכותי, ובונים בתי קפה יוצאי דופן סביב הייבוא – מקומות חדשים ואטרקטיביים".

"הקפה האהוב עליי לקפה במיאמי נקרא Walt Grace Vintage. זו חנות של מכוניות וגיטרות וינטג', שיש בה גם בית קפה שמגיש פולים של בית הקלייה לה קולומבה (La Colombe). העיצוב מטורף, צבעוני מאוד, מוזיקה, מכוניות אספנות מפוזרות בחלל וגיטרות על הקירות – סרט. גם הקפה שלהם הכי טעים שיש. 100% ערביקה אמיתית מקולומביה – מושלם".

ולסיום כמה מילים לעידוד?
"כשאני לא כאן אני מסתכלת על מה שקורה פה וחושבת – אוי ואבוי! ואז אני מגיעה ויש הרגשה של ביטחון, אחווה בין האנשים, תושייה, חסינות שמעבר למובן מאליו – אנשים חיים את החיים בצורה מלאה. The full human experience. יש כאן מצב קיומי שנע בין הישרדות להנאה עמוקה ומיצוי של כל רגע. מתמכרים לזה, תחושות אמיתיות של אושר ומשמעות. בכל מקום אחר לא נהנים על מלא, לא מרגישים 100% אלא 30%. מהבחינה הזו, דווקא כאן הכול מעולה. ישראלים צריכים לדעת שהדשא של השכן ירוק יותר רק מכוון שהוא סינטטי, לא בגלל שהחיים שם באמת יותר טובים. במצב הלא פשוט של החיים כאן – הישרדות וכורח לחיות את הרגע – זה החצי המלא של הכוס. הודיה, קבלה של החיים על מורכבותם ויופיים. בישראל יש הרבה אור חזק ולא מעט טוב, ומשמעות קיומית עמוקה".

• "הקפה בברלין בסדר, יש בריסטות טובים, לא מייצג את שאר גרמניה"
• "בצרפת הקפה שחור ומר, הבעיה בקלייה הכהה מדי"

תודה מאי. שניפגש בזמנים טובים.