גרג, חבר מהעבר, מגיע אחרי שנים לביקור בחנות הקפה הקטנה בשוק הכרמל. הוא גר עכשיו בריטריט באי באלי באינדונזיה. כבר לא קוראים לו גרג, והוא שותה רק נטול כי הקפאין מפריע לו למדיטציות • איתי שקד קיבל הזמנה למצוא את הקריאה הגבוהה של הנשמה שלו • סיפורים מהחנות
ריח של פולי קפה קלויים נישא בחנות הקטנה שבלב השוק. יום חדש וקלייה טרייה הרימו את מצב רוחי למקום מואר יותר וטוב. ניקיתי את מכונת האספרסו עם סקוטש וסבון, ייבשתי והברקתי עם הרבה נייר, ופתאום שמתי לב שמישהו יושב על הבר מאחוריי. הסתובבתי וראיתי גבר חתיך ביותר עם חיוך רחב ופנים צרובות משמש.
"אח שלי!", קרא במבטא צרפתי כבד, "איך אתה, חבר יקר?"
"גרג! אני כל כך שמח לראות אותך! כמה זמן עבר?"
"שנים". הוא הוריד את כובע הקולוניאל ואת משקפי השמש.
"אשכרה". מילאתי כוס גבוהה בקרח ומזגתי מים. הנחתי על הבר. "און אנד אוף אנחנו מכירים משהו כמו, מה, עשור?"
"ממש. אבל אתה זוכר שאני גר בבאלי כבר ארבע שנים?"
"בטח שזוכר. אני זוכר את הביקור הראשון אחרי שעברת".
"כן. תל אביב הייתה קשוחה לי", גרג לוגם מהמים הקרים, "אבל מדי פעם אני בא לבקר חברים שעשו איתי עלייה והיו איתי באולפן. החיים בבאלי יותר נעימים, חבל לך על הזמן".
"נו, בטח. אם היה לי דרכון צרפתי גם אני הייתי גר באי באינדונזיה".
גרג צחק. "לגמרי. אבל יש לי חדשות, אני כבר לא גרג. החלפתי את השם לאֵלְ-לַמָה".
"אל-למה? למה?". הכנתי לו אמריקנו נטול, כמו תמיד.
"זה קשור לחיים החדשים שלי באי. יש לי חוות ריטריט לעבודה רוחנית, בקצה הג'ונגל על שפת הים. אנחנו עוזרים לאנשים למצוא את הקריאה הגבוהה ביותר של הנשמה שלהם".
התיישבתי מולו, מסוקרן. "קריאה של הנשמה?"
"כן. אנחנו מאמינים שכל נשמה מקבלת מתנות מהבריאה, כשרונות וגם יכולות מיוחדות. המטרה שלנו בחווה זה לעזור לאנשים לגלות את המתנות האלה דרך תרגול רוחני ואיזון אנרגיות. למצוא דרכים לשתף אותן עם העולם".
"מרתק. איך זה קשור לשינוי של השם?"
"עניין אנרגטי. אל-למה זו מילה באינדונזית שפירושה רוח חופשית. גם בספרדית, 'אַלמָה' זה 'נשמה'. יותר מתאים למי שאני עכשיו". אל-למה לגם מהאמריקנו החם וחייך.
"ומה עם הקפה בבאלי?", שאלתי תוך כדי שאני ממלא לעצמי כוס מים עם קרח. "בטח יש שם קפה מעולה".
"כן", אל-למה הנהן. "הקפה טוב, אבל לא כמו הקפה שלכם כאן, שקלוי טרי כל הזמן. הזנים האינדונזיים איכותיים ועשירים בטעם, אבל המקומיים קולים אותם כהה מדי לטעמי. אני כמעט גם לא יוצא מהחווה כדי לשתות בבתי קפה בכפרים. חוץ מזה, אני שותה רק נטול. יש לי קשר עם מפעל קלייה קטן בעיר ג'קרטה ששולחים לי קפה נטול קפאין ייחודי. הטעם הוא כמעט רגיל, אבל אני לא צריך לדאוג מהקפאין".
"כמה שנים אתה כבר שותה נטול?"
"מאז שהתחלתי לתקשר ולתרגל. זה בשביל השקט הפנימי. בחווה אנחנו מאמינים שקפאין מפריע למדיטציות".
"אני מבין".
שתינו לאט, נהנים מהאינטימיות של המפגש. אחר כך הכנתי 200 גרם נטול טחון לשחור, וקבענו שאל-למה יבוא מדי פעם לקפה כל עוד הוא בארץ.
"יש לי הצעה בשבילך", אמר כששילם עם כרטיס האשראי הצבעוני. "למה שלא תבוא לבקר אותי בחווה בבאלי? אוכל להראות לך איך אנחנו מתקשרים ותוכל לנוח בחיים טבעיים של ג'ונגל. אולי תגלה מה הקריאה הגבוהה של הנשמה שלך".
שמחתי על ההצעה. באמת. השגרה בשוק שוחקת, והרעיון של הרפתקה אקזוטית על אי טרופי בקצה העולם נשמע מפתה. ומי יודע, אולי באמת אגלה את הקריאה הגבוהה של הנשמה שלי.
"תשלח לי פרטים. יש מצב שאבוא, שמעתי שבקרוב ישראלים יוכלו להיכנס לכל האיים של אינדונזיה".
"נשמע לי הגיוני. המקומיים נחמדים כל כך".
אל-למה חיבק אותי והבטיח לשלוח הזמנה רשמית. כשיצא מהחנות, המשכתי להבריק את מכונת האספרסו, אבל במיינד כבר עלתה זריחה על ג'ונגל סבוך וחוף ים פראי, על חוות ריטריט צבעונית וזימרת קוטפים עליזה, במטעי הקפה הטרופיים של באלי.
