הכירו את אילנה ציבן, הבריסטה שהופכת את הקפה ההפוך לקנבס לציור: "אנשים באים במיוחד כדי לצלם לאינסטגרם"

גם קפה שותים קודם כל עם העיניים. כשאנחנו מזמינים הפוך בבית קפה אנחנו מצפים לאיזו מחווה קטנה על פני הקצף, שמעלה חיוך לפנים ותמונה לסטורי, ולרוב גם מעידה על הניסיון של הבריסטה עם מתאם גבוה לטיב הקפה שבכוס. בדרך כלל זה יהיה לאטה ארט של לב או עלה בסיסיים. אם לבריסטה יש במקרה קצת יותר כישרון וכמה שניות פנויות, אולי תקבלו ברבור או פרח.

אבל הבריסטה אילנה ציבן (32) לא מגבילה את עצמה לצורות שאפשר לייצר עם תנועות מזיגת החלב, והופכת את הקפוצ'ינו לקנבס חלק לאומנות שלה. הלקוחות של אילנה (כרגע בסניף של רשת בליקר בייקרי בגרנד קניון באר שבע) מקבלים על ההפוך שלהם ברכות מסוגננות וציורים משגעים, הרבה מהם אפשר לראות בעמוד האינסטגרם שלה. חיות, דמויות מצוירות מסרטים ואפילו דיוקנים מפורטים של מפורסמים, שלפעמים משתפים את הציור בסטורי שלהם: נועה קירל, סטטיק, נתן גושן ועדן חסון – רשימה חלקית. עד להוליווד היא הגיעה.

"הגעתי לכריס בראון פעם אחת", מספרת אילנה ציבן בשיחה עם מגזין שותים, "למרות שהוא לא תייג אותי אבל זה היה הכי מלהיב, לא האמנתי שהוא אשכרה העלה את התמונה של מה שעשיתי. אני הייתי בהלם, זה הדבר הכי מטורף שהיה לי".

איך את מחליטה מה לצייר?
"לפעמים זה פוגש אותי בחלומות. מדי פעם אני חולמת על דברים, נשבעת שאני קמה עם זה בבוקר פשוט. ולפעמים תוך כדי שיטוט באינטרנט, אני רואה דמות שאני חושבת שיהיה מגניב לצייר על הקפה, או סתם משהו שמזכיר לי משהו שאני אומרת 'יאללה, נעשה'. לפעמים שיר שמתנגן ופתאום אני שומעת שורה על קפה, ואני כותבת את זה על הקפה. אין משהו שאני עושה במכוון כדי למצוא".
ואת מקבלת בקשות מלקוחות?
"וואי כן, זה נהיה כבר מוגזם באמת, זה כבר נהיה קטע. דבר ראשון הבעלים של הקפה שאני עובדת בו, אם הוא רוצה לפנק איזשהו לקוח הוא כבר מבקש ממני לכתוב 'אבנר, יום טוב' ודברים כאלה. ויש לקוחות שכבר ממש מבקשים, 'כבר קיבלתי דובי, אני רוצה משהו אחר'. פעם אחת קיבלתי בקשה 'נולדה לי ילדה, תעשי לי פו הדוב'. וזה הכול דרך המלצרים, אני לא באינטראקציה ישירה עם לקוחות. כן, לפעמים אנשים מגזימים, במיוחד במשמרות עמוסות כמו ביום שישי כשאין זמן לציורים".
מה הבקשה הכי מוזרה שקיבלת?
"לכתוב למישהו קללה על הקפה. לא ידעתי מה לעשות, אם לכתוב או לא לכתוב, זה היה מוזר, אבל בסוף כתבתי, כי הם ביקשו וזה עבר סבבה".

לקוחות באים במיוחד לסניף כי יודעים שאת שם?
"לפעמים כן, וגם לפעמים הם לא יושבים בבית הקפה כי אני לא שם והם באו במיוחד בשביל לצלם לאינסטגרם. ולפעמים אנשים יושבים ומקבלים קפה עם ציור, ואז מזמינים עוד קפה ואומרים למלצר 'שתצייר לי משהו אחר'. זה קורה מלא".
במשמרת רגילה, מה הסיכוי של לקוח לקבל ציור בלי לבקש?
"רוב הקפה שאני מוציאה הוא עם ציורים. תלוי גם באינטנסיביות של המשמרת, אם אני רואה שיש לי יותר מחמישה בונים בפס אז ברור שאני אעשה פחות ציורים, או שעל קפה אחד אני אעשה ציור ועל קפה אחד אני אעשה רק לאטה ארט. אבל לרוב אני מוציאה עם ציור כי אני אוהבת שלקוחות מרוצים וגם יש לי אינטרס כי אני מקבלת אחוזים מהטיפים, אז אני משתדלת לצייר".

מעבודה מועדפת באילת לתואר שני בפסיכולוגיה

החיבור של אילנה לעולם הקפה התחיל במקרה, כשהיא הייתה מלצרית במלון באילת כעבודה מועדפת אחרי השחרור. "ראיתי את הבריסטה שמכין קפה ורציתי גם לעשות, זה משך אותי", היא מספרת, "לפני זה לא היה לי אפילו ידע בסיסי מה זה אספרסו, מה זה קפוצ'ינו, לא ידעתי כלום".

כשהסתיימה המועדפת היא חזרה לבאר שבע והתחילה ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה שהמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית, ובמקביל מצאה עבודה כבריסטה. "זו לא תשוקה או איזשהו רצון לפתוח בית קפה בעתיד, זה פשוט משהו שאיפשר לי לאזן בין לימודים לעבודה", היא מסבירה. "התחלתי לעבוד ברולדין, לא היה לי כמעט ניסיון בכלל, רק מה שהבריסטה באילת לימד אותי כשהצקתי לו. בהתחלה המטרה הייתה רק להצליח להכין קפה סבבה. לעשות לב היה מבחינתי וואו. אחרי שהצלחתי לעשות לב, והצלחתי עלה והצלחתי רוזטה, התחיל להיות לי משעמם וחשבתי איך אני יכולה לעשות משהו מגניב יותר, גם כדי לאתגר את עצמי וגם בשביל הלקוחות".

הציור הראשון שניסתה היה דובי, יחסית פשוט. "ואז לאחמש שלנו היה יום הולדת אז רציתי לעשות לו משהו מגניב והחלטתי לצייר אותו. יצא סבבה ומגניב, ומשם זה התחיל – כל פעם ניסיתי לעשות משהו יותר מאתגר ויותר מיוחד, והתחלתי לכתוב גם ברכות כמו 'חג שמח' או 'מזל טוב', וזה התגלגל משם".
את מציירת על עוד דברים חוץ מקפה?
"זהו שלא, בחיים לא ציירתי. תמיד שואלים אותי אם אני מציירת באופן כללי, בחיים לא ציירתי. זה התחיל רק מהקפה".

מלבד בקשות מוזרות לציורים או כיתובים על הקפוצ'ינו, יש לקהל המקומי בקשות מוזרות גם בנוגע לקפה עצמו. "עם ישראל אוהב קפה רותח. יש מלא בקשות מוזרות, כמו 'אספרסו כפול, נטול, חזק-חזק-חזק, רותח-רותח-רותח'. שאנשים יזמינו קפה כמו שהוא, בלי הערות, פשוט קפוצ'ינו. סמכו על הבריסטה שלכם שיודע את העבודה".

אבל כבריסטה אישה היא נתקלת גם בסוג נוסף של הערות. "יש אנשים שכשהם רואים אותי בתוך הבר בתור אישה, הם חשים צורך להסביר לי איך להכין להם את הקפה כאילו אין לי מושג, למרות שזה המקצוע שלי. אני נתקלת בזה מלא מלא מלא. בגלל שאין ייצוג נשי חזק בתחום, אנשים רואים בחורה וחושבים שהיא לא יודעת להכין קפה. מלא פעמים אנשים שבאים לשתות אספרסו, למשל, אומרים לי 'את מחממת את הכוס לפני, נכון?', או 'תקציפי לי טוב את החלב' או דברים כאלה, שזה מעצבן אותי, בפנים אני מתעצבנת. אבל זה אומר משהו על התחום, רוב האנשים שעבדתי איתם בדרך כלל היו גברים, אין הרבה נשים בריסטות".

גם כשחיפשה עבודה היא נתקלה ביחס מזלזל מצד מעסיקים רק בגלל שהיא אישה. "אני זוכרת שפעם אחת לפני הרבה זמן רציתי להתקבל לעבוד בסניף של לנדוור, ובצורה מרומזת הבהירו לי שאני לא מתאימה, כאילו אני לא יכולה להרים דברים כבדים וכאלה. הפסד שלהם. אני נראית אולי קטנה ולא כל כך חזקה פיזית, אבל אני אחת התקתקניות. זה קורה גם שמזלזלים בנשים כאילו אישה לא יכולה לעמוד בלחץ של בר, מי שיישמע מה זה".

לא חשבת ללכת לבית קפה של הגל השלישי?
"האמת שכן, חשבתי שאם אני לא אמצא עבודה בזמן הקרוב בתחום הכלכלה ההתנהגותית, עולם השיווק והפרסום, אז אני כבר אעשה מעבר לתל אביב ואעבוד בבית קפה בינתיים. אבל הקורונה הרסה לי את החיים בערך. אז זה לא קרה עדיין, אבל יש מצב שזה יקרה".