"יש היגיון בחיים המטורפים האלה?": כשירדנה נכנסת לחנות הקפה, החום עלול לעלות

יציאה #3 – אינטליגנציה פנימית של החיים

זה היה יום קיץ חם. למרות שבדרך כלל החום בתל אביב מכיל לחות רבה שבאה מהים, האוויר באותו יום היה יבש ופחות כבד, אולי בגלל שזה היה רק תחילת הקיץ. זה גם קרה לפני כמה שנים, בתקופה ששי מפלורנטין עבד אצלנו בחנות. לאחר כמה שנים אינטנסיביות בתקופה שלפני הקורונה, כשהיה עמוס ומפוצץ כל יום ותיירות הייתה חצי מהתנועה היומית בשוק, שי עזב הכול וטס לסרי לנקה כדי לגור בכפר דייגים, לדוג ולישון על החוף, ולאכול פירות ים בערב על הגריל המקומי. חיים טובים של בייסיקלי לא לעשות כלום. לאחר כמה חודשים נמאס לו גם מזה והוא חזר לארץ, וכיום הוא מדריך טיולים וסייר במכתש הגדול של מצפה רמון.

הקיצר, היה חם. הגעתי למשמרת צהריים ושי בדיוק סיים לנקות. הבאתי לנו בירות מדוכן השיפודים של ישראל, ואיך שחזרתי לחנות ירדנה נכנסה עם משקפי שמש אשת העכביש ענקיות וחולצה מנומרת.

"ישר מהג'ונגל, ירדנה". אני מוציא כיסא לשולחן שבחוץ.

"כרגיל", שי מוציא את שקית הזבל המלאה ושם חדשה כחלק מחילופי המשמרות, "ירדנה משיגה את המודה ולא לוקחת שבויים".

ירדנה מחייכת מאוזן לאוזן, מאושרת. "כן, כן, נפלאים שלי, לא רק אתם עם סטייל, גם אני יודעת להרשים ולהתחכם במלבושים".

"אנחנו עם סטייל?", אני מסמן לשי שיגביר את הווליום של המוזיקה, "הכי ברמודה דגמ"ח עם טי-שירט שחורה בכל עונה, כל השנה". אני מתיישב על כסא הבר הגבוה ולוגם מכוס הפלסטיק. בירה בכוס פלסטיק תמיד מרגישה לי כמו במסיבה גדולה, ועם ההאוס המרים ששי שם ברקע בצהריים החמים האלה של אמצע השבוע, המסיבה מחוף הדקל באילת ממשיכה אצלנו בלב העיר ללא הפוגה.

ירדנה מרימה את המשקפיים מעל הראש ולוקחת את הקפה ששי הכין לה. כרגיל, אספרסו ארוך מאוד בכוס הפוך לקחת. היא מאושרת. "כן זה הסגנון שלכם, תמיד צנועים, תמיד מתאימים לאווירה. אין מה לומר, חמודים שכאלה. וגם סטייליסטים – אף פעם לא ישבתם בכלא!". היא לוגמת מהקפה.

אני ושי נחנקים. מתבוננים אחד בשני וצוחקים.

"אתם ממש כמוני". היא מורידה את המשקפיים בחזרה על הפנים ומתבוננת בנו במבט אטום. קורעת אותנו. "גם כשאני לובשת פרוע, זה משתלב עם החיכוך של העולם. זה נקרא אינטליגנציה פנימית של החיים. לדעת לשלב בין מה שקורה בפנים לבין מה שמתרחש בחוץ. תמיד להסתדר. להתבטא. בלי קונפליקטים".

"בלי קונפליקטים אני אוהב", אני מסיים את כוס הבירה ומוריד את טמפרטורת המזגן בשלט. בגלל שעת הצהריים החום עלה והיובש התחיל להחניק. "החיים הם לא סרט. אנחנו חלק ממשהו גדול שקורה, אולי הטבע נקרא לזה, אלוהים, ועלינו רק להשתלב בזרימה האינסופית של ההתרחשות".

"פשששש", ירדנה מנענעת את הראש מצד לצד. השוק הבוהק משתקף בעדשות הגדולות. היא משאירה מטבע של עשרה שקלים על הבר.

שי צוחק, "להשתלב ולא להתקנפלקט?", הוא נקרע מצחוק, "אתה אומר שבחיים המטורפים האלה יש היגיון?"

"כן כן, בדיוק", אני מחליף אותו בעמדה מאחורי הבר, "יש היגיון במציאות ואנחנו רק צריכים להתחבר לקונספט. למצוא את הפינה שלנו במכלול".

• עוד סיפורים מהחנות:
  – מה ראתה ירדנה שזיעזע אותה עד עמקי נשמתה?
  – כשירדנה דופקת הופעה זה עד הסוף
  – לכל הסיפורים מהחנות

"צודק לגמרי!", ירדנה יוצאת מהחנות, "אמרתי לכם. יש לכם סטייל. אתם חזק באינטליגנציה הפנימית של החיים!"

אני ושי צוחקים. שי החתיך מפלורנטין, סוכן הכאוס של השוק, אהוב הנשים. מי ידע שעוד כמה שנים הוא יהיה פקח שמורות הטבע בלב המדבר הישראלי?