כצלם אוכל כבר שנים, תמיד רציתי לקבל מסעדה או בית קפה ללילה של צילומים, אחרי שמקפלים את השולחנות ומכבים את האורות. ככה אני יכול לצלם בחופשיות בלי להפריע לעבודה באמצע היום, ואני גם אוהב לשלוט בתאורה כמו שאני רוצה, ללא שום אור חיצוני.
לאחרונה זכיתי לקבל את הסניף של נחת במתחם התחנה, בית קפה כל כך יפה, ללילה כזה של צילומים. עד עכשיו נחת בכיכר דיזנגוף היה לי קצת רחוק, ומאז שפתחו במתחם התחנה קשה לי לוותר על הקפה המצוין שלהם. בצילומים ניסיתי לקבל תמונות פשוטות שיתפסו כל עין, ובמיוחד את העין של אוהבי הקפה, והשתדלתי לא לעוף מבחינה אומנותית, אלא לתאר יום רגיל בבית הקפה:
הפולים האהובים עליי של נחת הם פולים מאתיופיה בעיבוד אנאירובי. בבית אני מכין אותם בפילטר Kalita, בבית הקפה אני מבקש אותם כקפוצ'ינו.
התמונה האהובה עליי מליל הצילומים היא זו של הסטימר בכד ההקצפה. היא פשוט ממכרת, משהו בעומק שלה עושה לי כיף להסתכל עליה. קשה להסביר למה, אבל הצבע הנעים והיד האנושית עושים לי קסם בעין:
הידיים בתמונות, דרך אגב, הן של שחר דנגור מקפה רות, שהיה איתי בלילה של הצילומים. שחר הוא חבר כמו אח, ומבחינתי הוא איש מקצוע מהטובים שיש לנו בארץ.
בעוד שבוע וחצי אני אצלם את אירוע הטעימות והשיפוט של תחרות "הקפה הטוב 2023" של מגזין שותים. חוץ מזה, בימים אלה אני עובד על הפרויקט הכי גדול שעשיתי עד היום – תערוכה שתעלה בקרוב, שכולה סביב חקלאי ישראל והמיניאטורות שלי, כדרך לומר תודה לעובדי הארץ הזו.
