למה אני כל כך אוהב לאהוב קפה?

האהבה שלי לעולם הקפה התחילה די במקרה. התחלתי לעבוד בבית קפה כסטודנט, מתוך רצון להעביר את הזמן בין הסמסטרים, להרוויח קצת כסף וגם להכין קצת קפה. עד אותו רגע נמניתי עם אותם אנשים שאוהבים קפה – לא צריכים חלב-סוכר או כל דבר אחר שירכך את הטעם – אך לא היו לי דרישות, או בכלל ידע מהו טעמו האמיתי של קפה.

לאחר תקופה לא ארוכה כבריסטה הגיע לו ראש השנה, ובתור מתנה לחג קיבלתי לראשונה מקינטה וקפה טחון. אני עוד זוכר איך התרגשתי, אבל גם חששתי, מלנסות להכין משהו בידיים שלי בבית, ולא רק לשפוך מים חמים לכוס עם הקפה הטורקי של עלית. ההתחלה הייתה קסומה והחביאה בתוכה את כל העומק והידע שאני עוד הולך להיחשף אליהם, אם רק אבחר בכך. התחלתי לאט לאט, יום יום, לפני המשמרות בבית הקפה, להכין מקינטה בבית. בהתחלה עם קפה שכבר טחון מראש, ולאט לאט התקדמתי. חיפשתי מטחנה ידנית, וכשרכשתי אותה הבנתי מה זה אומר באמת להכין קפה – הזמן המיוחד הזה בבוקר, אתה עם עצמך, עושה פעולה שמניבה תוצר וגורמת לסיפוק יוצא מן הכלל.

אנחנו כל כך רגילים לגירויים מידיים – כמו לייקים, הגשות מהירות, מוצרים מוכנים, משלוחים – שהדרך חזרה לעבודה של רבע שעה בשביל כוס קפה נשמעת כמעט בלתי אפשרית. אבל ברגע שמגיעים למצב הזה, הסיפוק גדול מאוד ומחזיר את ההשקעה. משם הדרך שלי רק התקדמה. קניתי משקל, קונוס פילטר ובהמשך גם Aeropress, ולאט לאט טיילתי בין בתי קלייה ובתי קפה בארץ ובעולם, קראתי והשכלתי. ככל שעבר הזמן למדתי ליהנות מזה יותר ויותר, כי בסופו של דבר, כל העסק והתחביב יורד לדבר העיקרי, והוא – פול הקפה. כאשר מבינים את זה, אפשר לראות איך מתחביב חולף הוא הופך להיות כמעט אורח חיים.

ברגע שהתחלתי לחשוב על פולי הקפה באופן יותר עמוק, מבחינת טרואר או שיטת עיבוד, הבנתי שצריך להתייחס אליהם כמעט באופן אישי, מבחינת הקלייה והחליטה. לדוגמה קפה מאתיופיה, יהיו לו טעם ואופי שונים בעיבוד טבעי לעומת עיבוד שטוף, לכן בתהליך הקלייה אתייחס אליו אחרת. דוגמה נוספת היא דרגת הקלייה, שיכולה להשפיע על משך החליטה. אם הקלייה יותר בהירה, אולי אני אטחן יותר דק, או שאשתמש ביותר מים ביחס לכמות הקפה הטחון. לעומת קלייה כהה יותר, שכדי להימנע מטעמים מרים ולא רצויים, אדאג אולי לקצר את זמן החליטה או להגדיל את עובי הטחינה. כל אלו הם משחקים עדינים שהופכים כל חליטה וחליטה למיוחדת ושונה מאחרת.

רבות הדרכים שלנו להכין וליהנות מאותם פולי קפה. עם הציוד המתאים ומטחנה איכותית וטובה אפשר להתחיל מקפה טורקי, דרך שיטות חליטה שיוציאו קפה טעים ויבליטו את הטעמים הייחודיים של מקור הפולים, ועד לקולד ברו שמכינים ממנו כמות גדולה פעם אחת כשחם לנו ואין לנו הרבה רצון להשקיע בכל חליטה וחליטה. הדרכים הן אינסופיות. בנוסף לדרכים הרבות לחלוט את הקפה, אני אוהב גם את הפן של הציוד, שהרבה אנשים "גיקים" לקפה מתעניינים בו: למה מכונת אספרסו כזאת או אחרת, מטחנה חשמלית אל מול ידנית, או אם נרד עוד יותר עמוק, אז גם באילו מים אנחנו משתמשים. בתחום הזה אפשר להישאר ברמה חובבנית אך מספקת ומאתגרת, ואפשר לקחת את זה לדקויות הקטנות ביותר. אבל חשוב לי להדגיש, שוב, שהפרמטר הכי משמעותי הוא איכות חומר הגלם – פולי הקפה.

היום אני קולה קפה ומלמד אנשים את עולם הקפה והאספרסו, נהנה מכל רגע וממשיך ללמוד מכל שקית שאני קולה או קונה. הרגעים האלה, ותשומת לב הנדרשת בזמן הכנת הקפה, משרים בי רוגע ועוזרים לי להיות נוכח ברגע, גם אם המשך היום עמוס, מהיר ומיידי.

בנוסף לכל, התחביב הזה והאהבה לקפה עושים לפול הרבה כבוד, כזה שרק מתחיל להתגבר בשנים האחרונות. זה נכון שקפה נשתה כמעט בכל בית בעולם, אך המודעות אליו מהנמוכות ביותר. אנשים אינם יודעים שקפה הוא בעצם פרי, שותים אותו באופן מסחרי וכמעט "ללא פרצוף" – אבל מאחורי כל זן קפה ספיישלטי, או גם קומודיטי, יש פנים: מגדל, קולה, מדינה, טרואר ותכונות ייחודיות שלמות. ההתעמקות בזנים, באופן הגידול, בשטח ובטעמים המשתייכים לאותו זן גורמת לי התרגשות קלה כל פעם מחדש, וזו תחושה נהדרת לשגרה שהרבה פעמים יכולה להפוך לקבועה ומונוטונית.

קפה יכול להיות פשוט מוצר שאנחנו צורכים בבוקר, מתוך הרגל או מתוך תכתיב של החברה בה אנחנו חיים. מנגד, קפה יכול להיות גם תחביב עמוק, מעשיר וממלא. אני רואה את עצמי נמצא ומתעניין בו לעוד הרבה שנים ארוכות – אם זה בספרה הביתית-חובבנית או בספרה המקצועית.