קפה הוא כמו ריצת מרתון, "דברים לוקחים זמן אז סבלנות היא הכרחית, הדיוק והעקביות מגיעות אחרי הרבה אימונים" • הבריסטה אנירן ארליך מסביר איך קפה עוזר לו להשתפר גם בריצה, וזה לא איך שאתם חושבים
בשבתות יש לי מנהג עם בת הזוג שלי – אנחנו נוסעים לטיילת בתל אביב מוקדם בבוקר, אני כדי לרוץ והיא כדי ללכת, ולאחר מכן אנחנו נוסעים לשתות קפה. במהלך הריצה חשבתי על איך שקפה מתחבר לרצון שלי להשתפר בפן הפיזי והמנטלי בריצה. איך הקפה גורם לי להשתפר? לא בגלל הקפאין שבו, להפך, אני הרבה פעמים עושה את הריצה בלי קפה בכלל, ורק לאחר מכן אני שותה את הקפה הראשון שלי.
השיפור מגיע ממקום אחר, של ללמוד ולגדול בצעדים קטנים אך בטוחים. הרצון החזק שלי להשקיע בכושר הגופני ולהשתפר בכל אימון ובכל תחרות קשור גם לרצון שלי להתמקצע בתחום הקפה, ובכל הזדמנות ללמוד משהו חדש – בין אם זה בטעמים ואיך אני מרגיש אותם, איך אני מלמד ומדריך בריסטות אחרים, ועד עבודה שלי אישית על מכונת האספרסו בזמן סרוויס. יש בריצה ובקפה משהו מאוד דומה, בעיקר בפן הפילוסופי-רעיוני. השאלה הגדולה שמרחפת מעל שני אלו – אך אני נהיה יותר טוב במה שאני עושה?
בריצה יש כמה דרכים להיות טוב יותר, אבל בכל תחום בדרך כלל אנחנו מגיעים לאיזה שהוא קיר, והשיפור הופך להיות לא מובן מאליו. כשאנחנו מתחילים בתחום מסוים, ההתקדמות מהירה – מתחילים לבנות גוף? בתקופה הראשונה רואים הכי הרבה תוצאות; מתחילים לרוץ? שיפור המהירות והמרחק מגיע מהר מאוד; ככה זה בדיוק גם בקפה. אנחנו קונים את המטחנה הראשונה ואת המקינטה הראשונה שלנו – ישר הקפה הרבה יותר טעים מהנס ששנינו עד היום ומהקפסולות שהיינו רגילים להכין בשניות ספורות. אבל בשביל להגיע לרמה גבוהה בתחום הקפה – אם זה בלהכין לאטה ארט מרשים באופן קבוע, לעבוד מהר ויעיל, ועד פיתוח מגוון הטעמים שאנחנו יכולים להרגיש בטעימת הקפה – אנחנו צריכים להשקיע המון זמן, לשתות הרבה קפה מכל מיני סוגים, ולהמשיך להתאמן ולהתאמן.
בריצה, בשביל להשתפר אנחנו צריכים כל פעם להגדיל את המרחק או לעשות יותר אימוני מהירות. אך השיפור שאני מדבר עליו הוא עמוק יותר – להתחזק נפשית, להשתפר בעקביות, להכיר את עצמך וכל פעם לנסות ללמוד משהו חדש. מתחרות לתחרות יש הזדמנות לנסות ולאתגר את עצמנו יותר חזק ויותר חכם. היום קל ללמוד ולחקור בעזרת גוגל או ברשתות החברתיות, אך ההבנה העמוקה מגיעה רק מתוך כוונה אמיתית שלנו ללמוד ולהתמקצע.
למדתי שהכל משתווה לריצת מרתון, דברים לוקחים זמן אז סבלנות היא הכרחית. לדוגמה, כשאנחנו מתאמנים על לאטה ארט, הדיוק והעקביות מגיעות אחרי הרבה זמן, ולאו דווקא בכל פעם שכמעט יוצא לנו משהו נחמד זה אומר שאנחנו טובים וכבר חזקים בתחום. גם ההבנה של עולם הקפה – פולים, שיטות עיבוד, שיטות חליטה, טריקים ושטיקים – מגיעה אחרי הרבה ניסיונות, טעימות, וכמובן מחיפוש מנטורים שבאמת ירצו להשקיע בנו. כך זה גם בריצה, מאמן מנוסה שאכפת לו יכול לעזור לך להשתפר ולהשיג את ההתקדמות הזו.
זה מוביל אותי לשיעור השני והחשוב, שקשור גם לקפה וגם לריצה: ההבנה וההכרה בכך שאנחנו לא יודעים הכל ואף פעם גם לא נדע. פשוט כך. כשאנחנו משתפרים ושוברים שיאים – מירוץ יותר טוב, מרחק יותר גדול או שיפור מסוים שלנו כבריסטות – אנחנו נוטים לפעמים לחשוב שאנחנו כבר יודעים מספיק או יודעים יותר טוב מאחרים. אז לא. וזה משהו שאני משתדל תמיד לזכור – תמיד יהיה מישהו שיודע יותר טוב ממני, וצריך תמיד לדעת להטיל ספק, לחקור וללמוד מעוד מקורות. זה תקף להכול בחיים. אני כבר רץ קרוב לשש שנים באופן רצוף, עשיתי מרתון והרבה חצאי מרתון, ועדיין אני יודע שיש לי עוד הרבה ללמוד גם על עצמי וגם על תחום הריצה. אני יודע שבשביל להשתפר באמת ולהתקדם עוד, אצטרך בן אדם חיצוני שיכול בעזרת הידע שלו לראות את החסרונות ואת הדברים שאני צריך לשפר, ופה נכנס מאמן או מנטור.
כשאני מסתכל על עצמי בעבר, אני חושב שלמדתי והצלחתי לעלות את הצעדים הקטנים האלו, ועדיין כלום לא נגמר כי זה אף פעם לא נגמר, וזה הכיף האמיתי של תחביב, או מקצוע, וזה נכון לקפה כמו שזה נכון לריצה. לכאורה אלה שתי פעולות די מונוטוניות – מכינים קפה בבוקר כדי להתעורר או רצים קבוע כדאי לשמור על כושר. אבל את שני אלו אפשר לקחת רחוק מאוד, להשכיל ולהתמקצע ואפילו להגיע לרמה שאחרים יבקשו את עזרתך ואת עצתך. חשוב כאמור לשמור על צניעות ולהבין תמיד שגם מה שאתה ממליץ או מלמד אפשר לעשות אחרת או יותר נכון – אלו תחומים בלי שחור ולבן, וטוב שכך. אני שמח שיש לי את ההזדמנות לאהוב ולהתעסק בכאלו תחומי עניין ותמיד להישאר סקרן ורעב לעוד. זה מחזק אותי גם ביום-יום שלי.
אני יודע שגם בתחום הכתיבה יש לי עוד דרך ארוכה, ואני מגיע לפה וכותב לכם כדי לחלוק את המחשבות שלי בידיעה שכל דבר שאכתוב ואגיד יכול להשתפר – וזה מעודד אותי ומעלה לי חיוך.
